התגובה לכוח תמיד תהיה כוח

הספקתי לקרוא כבר שני חברי כנסת אלימים שקוראים להרוג אנשים בגלל קרבתם המשפחתית למחבל הרוצח. שני חברי הכנסת האלה נותנים דרור לצדדים האפלים שבלב שלהם כדי לטשטש את הכאב שלהם על הרצח.

אם נסתכל לרגע מלמעלה על המלחמה הארוכה הזו שאנחנו בתוכה, נראה מעגל מתעצם של אלימות שמתפרצת בגלל כאב, כשכל צד משוכנע שהכאב שלו חריף יותר ולכן האלימות שלו היא שמוצדקת יותר.

והאמת היא שאין שום אלימות מוצדקת. למרות שהכאב של הכיבוש והשלכותיו הוא אמיתי, ולמרות שהכאב על מות חיילי צה"ל ואזרחי ישראל הוא צורב מאין כמוהו, ולמרות שהכאב על לקיחת הריבונות הוא כאב, לשני הצדדים, אין שום הצדקה לנתב את הכאב והכעס לאלימות או לקריאה לאלימות.

אנחנו בוכים על הנרצחים ואבלים עם משפחת סולומון והיישוב נווה צוף. והלוואי שאת הכאב על הצדיקים שנרצחו ננתב לעשות שלום.

התגובה לכוח תמיד תהיה כוח, מוצדק או לא. ואני לא רוצה להיות צודק ולבכות בבתי עלמין ואני לא רוצה להיות צודק ולחזור לתפקיד המילואים הארור שלי, רוצה שלום. רוצה מעגל של שלום שרודף שלום.

אם את כל האנרגיות שאנחנו משקיעים בתכניות למלחמה, נשקיע בתכניות לשלום, נוכל להביא שלום.

דווקא היום
דווקא עכשיו
דווקא עם דמעות
דווקא עם כאב
דווקא כשכועסים

דווקא עכשיו לדבר על שלום.

תקראו לי יפה נפש, אם בא לכם. 
אני רוצה שלום ולא מלחמה.

אני רוצה שנמשיך להמשיך את חזון הנביאים, אחרי שחזרנו לארץ, עד שתושלם הנבואה השלימה של הדור שלנו.

"וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".

נריה רפאל כנפו,
0 תגובות