יו"ר הכנסת חזר לכלא במוסקבה בו נכלא

יושב ראש הכנסת יולי יואל אדלשטיין קיים סיור מאד יוצא דופן ומרגש ב"תחנות חייו" במוסקבה, כאסיר ציון. באופן סמלי, שחרורו של אדלשטיין מהכלא היה ממש בימים אלה לפני 30 שנה.

הסיור התמקד בסיפורו המיוחד של אדלשטיין כאסיר ציון, סיפור שהחל מעט לפני כניסת השבת, ביום שישי ה 24 באוגוסט 1984, כאשר סוכני חרש דפקו בכוח בדלת ביתו של אדלשטיין ודרשו לערוך חיפוש בביתו של פעיל העלייה הצעיר.

מכאן, התגלגל כדור שלג שהוביל לכתב אישום באשמת אחזקת סמים, למשפט פלילי חפוז, ולגזר דין של שלוש שנות מאסר מהן ריצה אדלשטיין בסופו של דבר שנתיים ושמונה חודשים. אדלשטיין שוחרר מהכלא במאי 1987 והצליח להגשים את חלומו ולעלות סוף סוף לישראל ביולי 1987.

תחנה 1 - בית הכנסת ארכיפובה

בית הכנסת ארכיפובה, גם היום, הוא בית הכנסת המרכזי והיפהפה של מוסקבה ובו מספר אולמות.

בשנות ה 80, מעבר למסך הברזל, נהגו להתכנס באולם הקטן בבית הכנסת מסורבי עלייה, פעילים ציונים, יהודים מכול העולם שביקשו לסייע ועוד. היה זה מקום מפגש תדיר ומוכר ולכן גם היה תחת עינם הפקוחה של השלטונות. נדרשה לכן זהירות יתרה.

לא רק תפילות שבת היו שם, אלא גם מפגשים רבים של הפעילים שסיגלו לעצמם קודים להעברת מידע חשאי על שיעורי עברית אסורים וכד'.

יושב ראש הכנסת סיפר, בין השאר, על אירוע שירה בעברית שהתרחש בבית הכנסת ארכיפובה מתחת לאפם של השילטונות. ממש בכניסה לבית הכנסת, על במה מאולתרת, עמד אדלשטיין שהיה מנחה האירוע והקהל עמד למרגלות הבמה והחל לשיר. אלא שעד מהרה התברר שהחשש שהאירוע ייקטע על ידי השלטונות אכן התגשם. לאחר מספר דקות התעשתו השוטרים שהיו באזור והחלו לפזר בכוח את האירוע. יושב ראש הכנסת היום, פעיל העלייה הצעיר אז, החליף במהירות כובע על מנת שלא יזוהה על ידי השוטרים, זינק לתוך הקהל ונבלע בזריזות בתוכו על מנת שלא ייעצר.

תחנה 2 - הדירה ברחוב Leningradsky prospect 33/6/505

בדירה זו חי יולי אדלשטיין יחד עם רעייתו טניה ז"ל ושם נערך החיפוש הדרמטי שהוביל למאסרו.

בליל שבת בסוף אוגוסט 1984, שעות ספורות לפני כניסת השבת הגיעו לדירה שוטרים במדים אזרחיים ודרשו לערוך בה חיפוש. בדירה היו באותה עת גם הוריו של אדלשטיין ובני משפחה נוספים. אורחים נוספים שהוזמנו לסעודת השבת היו בדרכם למקום ממש באותם רגעים. בעת שהחל החיפוש יצא למרפסת אביו של אדלשטיין, יורי, והצליח לסמן בחשאי, מבלי שהשוטרים הבחינו בכך, לאורחים שצעדו לכיוון הדירה להסתלק מהמקום. החיפוש לא היה אלים אך בהחלט תוקפני. שוטר הועמד לשמור גם בכניסה למבנה שאיש לא יימלט.

לאחר שטניה אדלשטיין ז"ל הדליקה נרות שבת, שלפו השוטרים "ראייה" לכאורה בתוך קופסת גפרורים, חפץ שאדלשטיין לא זיהה ולגביו נטען שהוא "חשוד כסם". לאחר מספר שעות עזבו השוטרים את הדירה אך לכול מי שהיה שם, ברור היה שכאן החל להתגלגל כדור שלג והחשש בלבבות היה כבד.

מספר ימים אחר כך, אכן זומן אדלשטיין לתחנת המשטרה, ולאחר זמן מה נעצר ונכלא כעציר בבית המעצר בוטירקה בתא 138, עד למשפטו שהיה בחודש דצמבר.

תחנה 3 - בית המשפט

משפטו של יושב ראש הכנסת בו נדון לשלוש שנות מאסר נמשך פחות מיום אחד. עו"ד טורגשוב, סנגורו של יולי אדלשטיין, פרקליט ותיק ומנוסה, נדהם לגלות שלראשונה בעשרות שנות עריכת הדין שלו, נמנעה ממנו האפשרות להחנות בקרבת בית המשפט. כול הרחוב נסגר על ידי השלטונות בגלל משפטו של אדלשטיין - לכאורה, כזכור, עוד משפט פלילי על אחזקת כמות קטנה של סמים.

רק קומץ בני משפחה הורשו להיכנס לאולם עצמו, אך מאות, אנשי הקהילה היהודית, פעילים, עיתונאים ועוד – עמדו מחוץ לבית המשפט כדי לתמוך.

במהלך המשפט למשל העיד אחד העדים שיולי אדלשטיין הדליק נרות שבת והשתמש בקופסת הגפרורים, שלדברי העד "עוררה את חשדם של השוטרים". אלא שסנגורו של אדלשטיין, העיד (והציג אפילו את הספר to be a jew ) כדי להראות את העובדה הבסיסית שביהדות, לא הגבר אלא האישה היא המדליקה את נרות השבת. לאחר מספר עדויות, בעיקר העידו השוטרים שערכו את החיפוש בדירה אבל כול אחד מהם ציין מקום אחר בו "נמצאו הסמים" – הייתה השופטת כבר מוכנה לגזר הדין.

לפני גזר הדין נתבקש הנאשם אדלשטיין לקום על רגליו ונתנה לו ההזדמנות לומר את דבריו: "מקווה שבית המשפט יקבל את ההחלטה הנכונה. ואם זה לא יקרה, מקווה שהעם שלי והאלוהים שלי יעזרו לי להגיע לישראל".

גזר הדין – שלוש שנות מאסר – ניתן בנר שני של חנוכה.

עוד באותו יום חזר אדלשטיין לבית המעצר "בוטירקה" אך הפעם לא לתא של עצירים, אלא לכזה של "נאשמים שנגזר דינם".

תחנה 4 - בית המעצר "בוטירקה"

בית המעצר האימתני של מוסקבה נראה כמו מבצר. אדלשטיין שהה בו כעציר יותר משלושה חודשים. 

ל'בוטירקה', הגיע אדלשטיין לאחר כמה ימי חקירה ומעצר בתחנת המשטרה ב 7 בספטמבר 1984. "הרגע שהשער נסגר מאחוריך בטריקה, זה הרגע שבו אתה מבין שאתה בפלנטה אחרת", אמר אדלשטיין. "אתה נכנס לתא, תא גדול עם כמה עשרות עצירים, עם מזרון דק ביד אחת וכמה חפצים ביד השנייה".

אסלה אחת, מקלחת פעם בשבוע. אוכל מוכנס לתאים דרך חרך בדלת הכניסה.

באירוע אחד, נערך חיפוש בתא אחר התפילין של יולי אדלשטיין. כשאלה נמצאו, חיבל בהם השוטר במזיד והם אף הוחרמו. את סידור התפילה של אדלשטיין לעומת זאת, לא הצליחו השוטרים למצוא. בתגובה להחרמת התפילין, פתח אדלשטיין בשביתת רעב. כשסירב לדרישת מפקד הכלא להפסיק את שביתת הרעב, נדון לעשרה ימי צינוק – שם התנאים, העדר אוכל, הקור הצורב של חודש דצמבר, העדר אפילו של מיטה לשינה – היו כמובן קשים בהרבה.

אדלשטיין מספר שכשחזר מהצינוק, לתאו, מצא את הסידור במקום בו הוסתר. השוטרים לא ויתרו וערכו עוד כמה חיפושים שבהיעדרו כששהה בצינוק, אבל לא מצאו את הסידור. אף לא אחד מעשרות העצירים האחרים, לא גילה את הסוד לשוטרים ולא הלשין לגבי מקום הימצאו של הסידור.

זמן מה לאחר גזר הדין, הועבר אדלשטיין לבית מעצר אחר למספר שבועות לקראת העברתו לכלא בסיביר עד מאי 1987.

אורי רבינוביץ,
0 תגובות