מונולוג של מתנדבת מד"א בר גרידיש

מונולוג של מתנדבת מד"א בר גרידיש:

הרבה אנשים שואלים אותי: למה את מתנדבת* במד"א, כאשר את יכולה ללכת לעבוד בעבודה כלשהי ולקבל על זה שכר.

לא פעם ולא פעמיים העסיקה אותי המחשבה הזאת ואני מודה בכל יום שלא היססתי על להצטרף לאירגון המדהים הזה.

כל פעם לפני משמרת אני מתרגשת מחדש, מעצימות אותי המחשבות האלה שאני באה לתרום מזמני החופשי לטובת מטרה שבסופה מגיעה למצב של הצלת חיים.

מרגע ההתעוררות בבוקר, והנסיעות בשעות מוקדמות ועד ללהגיד שלום, ובוקר טוב לכל המתנדבים שבאו לתרום גם הם, זו פשוט הרגשה מדהימה.

יושבים במועדון בתחנה, יום שגרתי לחלוטין, מתכוננים למשמרת, בודקים ציוד באמבולנס מפטפטים אחד עם השנייה, ויש נסיעה.. "1305 נסיעה", הולכים במהירות לאמבולנס ומקבלים את הויזה בטאבלט.

מתחילים בנסיעה אל עבר הקריאה ומשתדלים להגיע בזמן המהיר ביותר. כאשר אנו מגיעים אל המקום, מסמנים הגעה, מוציאים מיטה וכל הציוד עליה. שמים כפפות ועולים עם הכל לדירה. נכנסים לבית של המטופל ומתחילים לשאול אותו שאלות כמו: "שלום אדוני, תוכל לספר לי מה קרה"?, האדון משתף פעולה יפה ומתחיל לספר. שואלים אותו עוד כמה שאלות שיגרתיות לחלוטין ושואלים אותו לאן הוא ירצה להתפנות. הוא מוסר את השם של הבית חולים, מבקשים ממנו את התעודת זהות שלו ושואלים אם יש עוד מישהו שנוסע איתנו.

אנחנו 4 בצוות, הנהג ואחד המתנדבים שמים אותו על המיטה, והשניים האחרים לוקחים את כל הציוד חזרה.

לאחר שמכניסים אותו לאמבולנס מתחילים בבדיקות נורמטיביות ורושמים בצד את המדדים בזמן שהשני ממלא טאבלט.

מגיעים לבית חולים, מוציאים את המטופל, פותחים לו תיק והתחייבות ומכניסים אותו למיטה שהאחראית אומרת.

בסוף כל ההתארגנות הזו, המטופל מודה לנו על כך שהגענו ועזרנו לו וזה אחד הדברים שהכי מחממים את הלב.

מהרגע שקוראים לנו למקרה מסוים והמטופל לא מרגיש הכי בשיא שלו אפשר להגיד, ועד ששמים אותו בבית חולים ופתאום רואים שהמצב רוח שלו השתפר במעט, זה ממלא אותך בכל טוב.

וזה חוזר על עצמו, עוד מטופל ועוד מטופל ועוד מטופל, וזה כיף כל פעם מחדש שמודים לך על דברים שאתה עושה, ועושה זאת בהנאה.

אז נכון, לא משלמים לי על אוטובוסים כדי להגיע למשמרות, ונכון, לא משלמים לי על הזמן שאני במשמרת, אבל אם אני מוצאת סיפוק בזה ועושה את זה בהכי הנאה ושמחה שאפשר, אז אני לא רואה סיבה למה לא להמשיך עם זה.

בקיצור, אני גאה בטירוף להיות חלק מהארגון הזה שקוראים לו: מגן דוד אדום, ומקווה להמשיך בו עוד כמה שנים טובות.

בר גרידיש,
0 תגובות