נתניהו: "הגולן שלנו. הוא היה שלנו"

דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו בכנס ישראל לצעירים ברמת הגולן:

"יש לי מסר אחד בשבילכם - בואו לגולן, בואו לנגב, בואו לצפון, בואו לדרום. כאן העתיד של המדינה, והעתיד זה אתם.

באתי הנה לפני חמישים שנה, מיד עם סיום מלחמת ששת הימים, התגייסתי חודשיים לאחר מכן. חלק ניכר מהשירות שלי עשיתי כאן ברמת הגולן, חלק אחר עשיתי בסיני על גדות תעלת סואץ, או ברמת הגולן, ולמדתי לאהוב את המרחבים הללו. אבל למדתי משהו נוסף, כשהיינו נוסעים הנה מהבסיס שלנו במרכז הארץ, בכביש בית ליד, עד ואדי ערה, נתקעים אחרי משאית ומדשדשים שעות על גבי שעות כדי להגיע לכנרת, ואחר כך לעלות ולהגיע לרמת הגולן. ואני שאלתי: "למה זה צריך להיות כך?". אותו הדבר היה בכיוון השני, לחצות את הנגב, להגיע שעה אחר שעה, ושאלתי: "למה במדינה שלנו, שהיא מדינה ענקית ברוח ובמעש, אבל קטנטנה מבחינה גיאוגרפית, למה צריך לקחת שעות, למה צריך שתהיה פריפריה?".

הדבר הזה בער בי, הוא עדיין בוער בי. לכן כשהייתה לי האפשרות, לפני עשר שנים כמעט, הפעלתי תוכנית של כבישים ורכבות כדי לקצר את הזמן, כדי לקרב את הצפון למרכז ואת המרכז לצפון ואת הדרום למרכז ואת המרכז לדרום - כי אנחנו מדינה אחת, ואני רוצה לבטל את הפריפריה.

אני זוכר מה היה כאן לפני חמישים שנה. איזה הבדל היום לעומת מה שפגשנו כאן מיד אחרי המלחמה. מהקמת המדינה ועד מלחמת ששת הימים זה היה אחד האזורים המאיימים ביותר מבחינתנו. היו כאן מצוקים שנשלטו בידי הסורים, הם בנו פה בונקרים. אני זוכר שאחרי המלחמה טיפסתי בכביש שעולה מגשר בנות יעקב, נכנסתי לבונקר, ראיתי שם עדיין חיילים סורים, אני לא אכנס לפירוט, והסתכלתי דרך החרך של הבונקר ויכולת פשוט לטווח, כפי שהם עשו, על כל מה שנמצא שם למטה. כשהם רצו, הם הפגיזו. היה טוטו: "יפגיזו היום, לא יפגיזו היום. יירו היום, לא יירו היום". וככה חיינו בעמק למטה.

החקלאים היו צריכים ללכת עם כלים משוריינים, וילדי היישובים התרגלו להיכנס במהירות למקלטים. זו הייתה שגרה יומית, וכל זה השתנה בששת הימים, בזכות גבורתם של לוחמי צה"ל. הסורים לא הפנימו את הלקח הזה. זה לקח להם עוד שש שנים, והם ניסו כאן התקפה נוספת במלחמת יום כיפור, אבל מאחר שאנחנו כבר היינו למעלה, זה לא לקח הרבה זמן עד שהתותחים כבר ירו על דמשק ועד שכוחותינו שעטו לכיוון בירת סוריה. שום כוח לא עצר אותם, פשוט החלטה שלנו.

ובכן, אני באתי לבשר לכם היום שרמת הגולן לעולם תישאר בריבונות ישראל. לעולם לא נרד מרמת הגולן, היא שלנו.

בגולן פרחו יישובים יהודים לפני אלפי שנים. אני מציע לכם, כשאתם מסיימים את המפגש המרגש הזה, צאו החוצה ותראו את עשרות בתי הכנסת שאנחנו משקמים אותם כאן. זה דבר מרהיב. כשאתם תוקעים פה מעדר באדמה אתם רואים פה בתי כנסת, מנורות, כתבים מתקופת התלמוד בעברית.

הגולן שלנו. הוא היה שלנו, הוא יישאר שלנו. וכמובן אם אנחנו לא נהיה כאן, האסלאם הקיצוני יהיה כאן. כולנו מבינים את ההשלכות. לכן בואו לגולן, זה הבית שלנו וזה לעולם יהיה הבית שלנו.

אני זוכר את המתיישבים הראשונים אחרי מלחמת ששת הימים. הם נכנסו לבתים של הצבא הסורי, רובם צעירים וצעירות חדורי שליחות, הם הרגישו שהם עושים דבר מאוד משמעותי. הכוח של הצעירים טמון ברצון לרוץ קדימה ולחולל שינויים בלהט, ואתם נמצאים בשלב הזה שבו אתם בונים את היכולות שלכם. אני יכול להצטרף לידידי, אריה דרעי, ולומר בוודאות: לא רק שהדור לא פוחת, הדור הולך ומתעצם.

אני מוקף צעירים בלשכתי, ואני פוגש צעירים כל הזמן, למשל אתמול בטקס מרגש לציון מלחמת ששת הימים בלטרון, את החיילים והחיילות הנפלאים שלנו. אני מתרשם מן הכישרון, מן היצירתיות שמאפיינת אתכם. בעולם העכשווי, כל צעיר וצעירה חייבים לתת ביטוי לניצוץ המיוחד שטמון בכם, ואני אומר לכם: בכל אחד ואחת מכם יש משהו ייחודי, משהו מיוחד שלכם. ובכל אחד מכם גם יש את הזכות ואת החובה לעזור לבנות את המדינה האחת והיחידה שלנו. אני קורא לזה: "ציונות ומצוינות".

לא סתם ישראל נחשבת למעצמה במדע ובטכנולוגיה. אנחנו מדינה קטנה, אבל יש בתוכנו מגוון עצום של כישרונות, אפילו גאוניות. זה מה שאני דורש ממערכת החינוך לתת לכל ילד וילדה, יהודים ולא יהודים, מוסלמים, דרוזים, נוצרים - כולם, לתת לכל ילד וילדה כלים של הגשמה עצמית, להבטיח שוויון הזדמנויות גם למי שנקודת הזינוק שלו לחיים הייתה פחות טובה, ובמקביל להשקיע בערכים הלאומיים. אנחנו זקוקים תמיד לטיפוח מתמיד של יסודות המורשת, ובייחוד בעידן האינטרנט של שיטפון הידע, כדאי לדעת קודם למה אנחנו פה ולמה נישאר פה, כי זו הארץ שלנו, זו המדינה שלנו, וכאן העתיד שלנו.

פעם היינו שומעים – "טוב, אם זה לא יסתדר פה אני עוזב את הארץ והולך לאירופה". אתם זוכרים את זה? "אירופה, שם בטוח, שם יש שגשוג". היום כבר לא שומעים את זה. מעט מאוד. היום אנחנו רואים ישראלים חוזרים לישראל מאירופה כי כאן בטוח וכאן יש שגשוג.

עוד שנה-שנתיים התוצר הלאומי לנפש בישראל הולך לעבור את זה של יפן, וכבר עבר מדינות רבות באירופה. כאן העתיד, כאן היכולות, כאן הצמיחה - וכאן אתם נמצאים. אני רוצה שכולם, בלי יוצא מן הכלל, יהיו חלק מסיפור ההצלחה הישראלי, ואנחנו בממשלה שלנו, בממשלות שאני מוביל, עושים מאמצים גדולים כדי שצעירים וצעירות יאמרו: "טוב לנו בישראל, אנחנו נשארים בישראל".

אני יודע שרבים מכם מגיעים מן הנגב והגליל, ואני גאה במהפכה שאני וחבריי מובילים. תראו מה קרה בנגב, תראו מה קרה שם בהתפתחות הכבירה. הורדנו את צה"ל דרומה, פרשנו כבישים ורכבות, אני רואה את באר שבע הופכת תוך תריסר שנים למטרופולין של חצי מיליון איש. אני רואה את דימונה, במגדלי הדירות אין מקום. בקשות על בקשות לדירות בדימונה. אני רואה את מכללת הסייבר בדימונה, אני עומד על זה שהיא תיפתח שם, כי זו מהפכה חברתית, ואותו הדבר אנחנו רואים בשאר הערים בנגב. מה שעשינו בנגב, אנחנו נעשה כאן בצפון, אותו הדבר בדיוק.

אני יודע שיש לנו עוד מאמצים גדולים. חלק מהפתרון של בעיית הדיור, שזו הבעיה העיקרית, זה קיצור המרחקים ופתיחת מאחזי דיור, אלפי דירות, לא רק במרכז הארץ אלא גם בפריפריה, ועל ידי כך לעצור את עליית המחירים, ואני מקווה שאנחנו רואים כבר ניצנים לזה, ואחר כך, כמובן, להוריד את המחירים, כי מגיע לכם דיור במחירים נורמליים.
רציתי לדעת, כיוון שאנחנו כל הזמן עומדים מול מה שאני קורא "תעשיית הדכדוך", אני שואל את עצמי: מה חושבים אזרחי ישראל כשהם מסתכלים מסביב והם רואים את הפלא הזה שנקרא מדינת ישראל, לא בלי בעיות, לא בלי אתגרים, אבל אם מסתכלים מסביב ורואים מה שקורה כאן במרחק של כמה קילומטרים מצפון, ממזרח, ממערב, מדרום, רואים את היציבות, את הפריחה ואת השגשוג. ומי מכם שנוסעים, מרחיקים לטוס, ואתם חוזרים למדינת ישראל ויכולים לעשות את ההשוואה - ואני גאה בקשרים שלנו עם כל מדינות העולם. הקשרים הללו הולכים ומתהדקים. ישראל היא מדינה מחוזרת. באתי עכשיו מאפריקה, קודם לכן הייתי בסין. ההערצה והיחס לישראל הם דבר שקשה להאמין, בוודאי קשה לשמוע על כך בדיווחים השוטפים - זה דבר מדהים. אני הולך מכאן לפגוש את ראש ממשלת אתיופיה שמגיע לארץ לביקור גומלין. - ההערצה לישראל מרקיעה שחקים, אבל בכל זאת אני רוצה לדעת, מה חושבים אזרחי ישראל. וכשואלים אותם, וכל פעם מתפלאים - אזרחי ישראל מדרגים את עצמם במקום ה-11 במדד האושר מתוך מאתיים מדינות בעולם.

אבל הנה הנקודה שרציתי להעלות בפניכם היום, צעירות וצעירים, צעירי ישראל מדרגים את עצמם הרבה יותר גבוה. צעירים יודעים שטוב לחיות במדינת ישראל, שזהו המקום של הצעירים והצעירות.

ואני באתי להגיד לכם היום - תבואו לכאן, כי זהו המרכז החדש. הגולן זה המרכז החדש, הגליל זה המרכז החדש, באר שבע זה המרכז החדש, הנגב זה המרכז החדש, ובעזרת השם ובעזרתכם, אתם העתיד שלנו, ביחד נבנה את הנגב, את הגליל ואת כל המדינה שלנו – ביחד"..

צילום: חיים צח, לע"מ

 
אורי רבינוביץ,
0 תגובות