סיפורים מהפגיה

 שמי נועה טמים, אחות בפגיה כמעט 5 שנים.

תמיד חלמתי לעבוד עם ילדים והתפקיד בפגיה הוא סוג של הגשמת חלום.

בעבודה שלי אין יום שדומה לקודמו והידיעה שאני לוקחת חלק ברגעים הכי מרגשים אך גם הכי קשים להורים ולפגים מלווה אותי בכל רגע.

העבודה מלווה אותי גם כשאני חוזרת הביתה, לא פעם אחרי יום מלא מתח לא הצלחתי להירדם והתקשרתי לפגיה לברר מה שלום התינוק שטיפלתי בו, אם הוא יציב או שמצבו השתפר ואני לא היחידה במחלקה שעושה את זה.

הדבר הכי מיוחד אצלנו הוא הקשרים האנושיים שנוצרים בין אנשי הצוות והמשפחות. אנו לומדים להכיר את הפגים ואת ההורים, יודעים באיזו תנוחה התינוקות הכי אוהבים לישון ואיך הכי נוח להם לאכול.

הקשרים שלנו עם ההורים והמשפחות מובילים לחיבורים גם מחוץ לשעות העבודה. כבר יצא לי להגיע לחגיגת יומולדת שנה של תינוק שטיפלתי בו- אין אושר גדול מזה.

לדעתי לא עובר שבוע אחד בפגיה מבלי שבוגרים שלנו והוריהם באים לבקר אותנו.

אני חייבת לספר לכם שגם את החבר שלי הכרתי בזכות העבודה, דרך הורים שטיפלתי בתאומים שלהם. התחברנו ממש עד שהם החליטו להכיר לי את אחד החברים הכי טובים שלהם, אנחנו ביחד כמעט שלוש שנים.

לאחרונה התחלתי לעצב ולתפור כובעים אישיים לפגים שלנו. אני מביאה את הכובעים להורים ונהנית לראות התינוקות מתחממים עם הכובעים ואף חובשים אותם ביום השחרור (שזה יום הלבוש הכי חגיגי).

הורים לפגים, חשוב לי שתדעו שכדאי לכם לדבר אתנו כמה שיותר, לשתף ולחלוק, אנחנו כאן בשבילכם ואני יודעת שהקשרים שנוצרים בינינו יישארו עוד זמן רב.

לרגל יום האחות, אני חייבת להודות לכם ההורים על האנרגיה שאני מקבלת מהתינוקות שלכם. אין לזה תחליף בשום תפקיד אחר בעולם!

נועה טמים,
0 תגובות