התחלתי לתת לילדות דמי כיס

התחלתי לתת לילדות שלי דמי כיס. שקל ביום. הלכתי לקנות להן קופות חיסכון. נכנסתי לסניף של רשת צעצועים ידועה, ביקשתי קופה. הפנו אותי למדף. ראיתי קופות אלזה ואנה, קופות סמי הכבאי, קופות הלו קיטי, וזהו. שום קופת גמד, חזיר, קוף, בית עם חריץ בגג. רק קופסאות פח ממותגות.

שאלתי: אין משהו לא ממותג? 
אמר המוכר: אנחנו לא מחזיקים לא ממותג. 
 נפלה עלי עצבות.

חשבתי לי - כמה אנחנו מגבילים את עולמם של הילדים שלנו, שכל פריט מפריטיהם נושא דמות ידועה, אחת מבין עשר, פחות או יותר, שנמצאות בראש הטבלה, ושהשיקול הכמעט יחיד שלהם כשהם בוחרים מוצר הוא המיתוג שלו. אין יותר צורך ביצירתיות, בעיצוב, בשימוש אמיתי- שים על כלום את המותג הנכון, ואתה מוכר, לא משנה מה. מטריה, תיק, נעל, משחק, פאזל, אופניים, ביצת הפתעה.

לא קניתי. משתדל לא להכניס הביתה מותגי דיסני וניקולודיאון והופ ושאר מצוירים. מרגיש שכל מוצר ממותג לוקח קצת נשמה מהילד שמחזיק אותו. רואה איך מותגים הם סוג של סם לילדים, רואה איך הבנות שלי מתעלמות משיקולי כדאיות או יופי ונתקפות בולמוס כשיש על המוצר את אלזה או אנה - ולא משנה במה מדובר: ארטיק דוחה במיוחד, גרביים במידה הלא נכונה או בושם לילדות (מי צריך בושם לילדות?).

חושב שחשיפה למותגים בגיל צעיר, וכניעה למערכת הכלכלית שדוחפת לנו אותם במחירים מופקעים, לפרצוף, בכל מקום, היא זריעת הזרע של הפיכת הילדים שלנו לעבדים לצרכנות לא שקולה, צרכנות של דחפים וסיפוק חוסרים מדומיינים.

מתקשה להתגונן מול זה, ולעבור לגור במערה במדבר יהודה ללא שום פיתוי למותג - טיפה מסובך לי כרגע. אלא אם זאת מאורת צבי הנינג'ה שליד נחל פרת, כמובן.

אמרו פעם ביום לא למוצר ממותג, ו-לט איט גו !!

אברי גלעד,
0 תגובות