"יצאתי מהארון מול אמא"

הוועדה לזכויות הילד קיימה אתמול דיון בנושא 'נידוי בני נוער להטבי"ם מהבית ומהקהילה', במסגרת ציון יום הקהילה הגאה בכנסת.

יו"ר הוועדה ח"כ יפעת שאשא ביטון (כולנו) פתחה את הדיון, בו לקחו חלק עשרות בני נוער מהקהילה: "ההחלטה לקיים את הדיון הגיעה בעקבות חשיפה אישית שלי לנושא, אני מאמינה שהחשיבות הגדולה ביותר היא במודעות. לא מזמן נתקלתי בפרסומת שבה ראיתי ילד שהולך ברחוב ומספר על הגעגוע והחיבוק של אבא שלו. הקונוטציה הראשונה שעלתה לי כילידת קריית שמונה היא על ילד שאיבד את אבא שלו אבל למעשה מדובר על ילד שהוצא מהבית על רק נטייתו. אנחנו כאן כדי למנוע מקרים כאלה ככל הניתן ולסייע באופן מקסימלי כשלא ניתן".

זיזו אבו אלהוא, יליד מזרח ירושלים ומדריך באיגי - ארגון נוער גאה: "אני מגיע מחברה שלא מדברים על הנושא הלהט"בי. כשאמרתי לאימא שלי  שאשתתף בוועדה בכנסת בנושא הקהילה ההומו-לסבית היא לא ידעה על מה מדובר, היא הבינה רק אחרי שהשתמשתי במילת גנאי ללהט"ב. חשוב שידעו שבמגזר הערבי אין מספיק תמיכה, לא מהיועצים ולא מצוות בית הספר. אני מקבל פניות בעמוד הפייסבוק שלי על נערים ונערות שמפחדים שיפגעו בהם בגלל נטיתם המינית. הצרכים שלנו במגזר הערבי הם שונים ומורכבים ולכן אנחנו צריכים עוד השקעה ומשאבים".

ח"כ שאשא ביטון: "מה קורה לנוער שהוצא מהבית במגזר הערבי? לאן הם מופנים?"

אבו אלהוא: "הם צריכים לעבור לערים ליברליות יותר כמו ת"א שהיא עיר מקלט עבורנו. אצלי במשפחה פחדו מהתגובה של הסביבה. מאז שיצאתי  הארון במשך שנה וחצי לא הגעתי למזרח ירושלים. אני פוגש את הקרובים אליי בסביבות אחרות. חשוב שלבתי הספר תהיה המודעות ואת הכלים לתת לנוער שיוצא מהארון. שנדע למי לפנות".

טל רחמים, נציג מועצת התלמידים הארצית: "אני מגיע מסביבה דתית. לפני חצי שנה יצאתי מהארון, אבא שלי שהה בחו"ל ורציתי לספר תחילה  לאימא שלי כי חשבתי שהתגובה שלה תהיה יותר פתוחה ומקבלת. לצערי, המשפט הראשון שיצא לה מפה הוא "צא מהבית". יום למחרת הגעתי לשער בית ספר עם מזוודה. הצוות הבית ספרי לא היה נכון לעזור לי, רק נשאלתי האם יש לי איפה לישון בלילה. שבועיים הייתי מחוץ לבית אצל חברים. לא הייתה לי המודעות למקומות שמקבלים נוער שיוצא מהארון".

ח"כ רויטל סויד: "אני חייבת לומר שכשזיזו דיבר לא הופתעתי מהיחס של המגזר הערבי לקהילה הלהטב"ית משום שמדובר במסגרות יותר  שמרניות. אבל כשאתה מעלה את הנושא אני מופתעת. אתה מדבר על תקופה של חודשים ספורים, זו בהחלט תעודת עניות לאופן שבו הסיטואציה מתנהלת. מדובר במצב אבסורד אם אתה כנער מעורה לא יודע למי לפנות".

איריס מנדבה בן יעקב, ממונה על החינוך למיניות, משרד החינוך: "אני רוצה להראות את החלק הטוב ואני יודעת שהדרך היא עוד ארוכה.  היועצות החינוכיות כולן עוברות הכשרה בנושא של להט"בים, אנחנו מגיעים לחתכים שונים באוכלוסייה בתוך מערכת החינוך. היום הוא יום חגיגי משום שבזכות ח"כ מירב בן-ארי בתי ספר יוכלו לקבל הרצאות בחינם לתלמידים ולאנשי הצוות מגיל הגן. לא מדובר בשכנוע המערכת אלא בצעד וולונטרי".

ח"כ יפעת שאשא ביטון: "לפני ההרצאות יש לשים את הדגש על הילדים, אסור לנו לפגוע בהם. אני רוצה שכל היועצות בבתי הספר, לא משנה אם  מדובר בבתי ספר ממלכתיים או במגזרים החרדיים או הערביים יוכשרו וידעו לתת מענה. צריכה להיות כתובת שגם הצוות הבית ספרי ידעו למי לפנות ולהפנות. בנוסף, רצוי שיהיה נציג תלונות תלמידים, ושקו הפניות לתלמידים יהיה נגיש ומוכר".

גילה רונן, סגנית מנהל שירות נוער צעירים וצעירות, משרד הרווחה: "ישנם שירותים שניתנים בשיתוף פעולה עם עמותת שונות כדוגמת איגי,  אגודת הלהט"ב ואחרים. בנוסף, ניתנים שירותים מצדנו, כולל פניה לרשויות המקומיות מתוך מחשבה שהרשויות צריכות לקחת אחריות. אנו מנסים לתת מענה בפריפריה  ולהביא להכרה בתופעה הכרוכה במצבים השונים. במיזם משותף אנחנו מעניקים טיפולים פסיכו-סוציאליים, טיפולים הניתנים במצבי לחץ, משבר וחירום וגם תכניות למניעת התאבדויות בקהילה".

עדי, טרנס בן 20: "הידרדרות שלי הייתה מאוד איטית. בהתחלה פניתי לעמותות רחבות כמו "עלם" וגם ליועצות בית הספר אך נפגעתי מחוסר המודעות של המערכת והבירוקרטיה. נזרקתי מהבית בגיל 177 ומאוחר יותר נשרתי גם מהלימודים. התקשרה אלי עובדת סוציאלית, אמרתי לה שאין לי איך להגיע אליה משום שאין לי מספיק כסף לתחבורה ציבורית. היא זלזלה בי ואמרה שאם אני לא מגיע כנראה שאין לי מספיק נכונות. המערכות והמסגרות קיימות אבל הן מאוד לא נגישות – שנה שלמה בכיתי וביקשתי עזרה".

ח"כ יפעת שאשא ביטון סיכמה את הדיון: "עדי סיכם את הבעיה המרכזית – הנגישות. אשמח אם משרד הרווחה יברר למה קורים המקרים  האלה. אני קוראת למשרד להנגיש את המענה לציבור הרחב ולכל הקהילות, על מנת שכולם יהיו מודעים למצוקות של הילדים. בנוסף יש לאשר טיפול לילדי הקהילה לא משנה לאיזו עיר הם שייכים. משרד החינוך חייב להמשיך בהכשרת הגורמים שעוסקים בנושא. יש ליצור מודעות גם בקרב ההורים דרך מערכת החינוך וגם דרך הרווחה. אם לא נדע לתת את המענה למי שכבר פונה אלינו אני לא רוצה לחשוב על מי שלא פונה בכלל. עד שבני הנוער מגיעים אלינו אסור לנו להפנות להם עורף".

שגית לוי,
0 תגובות