ג'יפון לכל ילד

ישראל כץ נהנה משום מה מתדמית חיובית. אלא שבמבחן התוצאה הוא נכשל כמעט בכל פרמטר: מספר ההרוגים בתאונות דרכים נמצא בעליה, התנועה פר קילומטר היא הצפופה ב-OECD, התחבורה הציבורית מזדחלת בפקקים, תחנות הרכבת מחוץ לערים, אין תחבורה שיתופית ועם ישראל מבזבז המון שעות ואנרגיה על הכבישים.

בד"כ אחת הטענות לגבי ביצועי שרים היא שקשה מאד לבחון אותם היות וקצב התחלופה במשרדים גבוה. לא כך במקרה של כץ: האיש עוד רגע חוגג שמונה שנים (!)במשרד התחבורה. מספיק זמן כדי להגיד שהוא נכשל. אלא שאם תשאלו את האיש ברחוב הוא יגיד לכם שישראל כץ הוא שר מוצלח. איך אפשר להסביר את הדיסוננס הזה? ובכן האיש ברחוב נוסע בכבישים ורואה מחלפים חדשים, גשרי ענק מגלומניים, מנהרות. וזה נראה טוב. אלא שהמדיניות הזאת היא בדיוק ההיפך מהאינטרס של האיש ברחוב. המדיניות הזאת טובה לכץ ורעה לנו. היא מעודדת אותנו לקנות עוד ועוד מכוניות פרטיות ולהנציח את מעגל הקסמים שבו התחבורה הציבורית היא למסכנים.

ג'יפון לכל ילד. לא רק  שכולם קונים - כולם גם עושים את זה בכסף שאין להם. ומה אמר כץ בתגובה? שעד שלא תהיה בארץ תחבורה ציבורית טובה- הוא לא ילחם בטירוף המכוניות. אפשר להעלות על הדעת תגובה יותר פופוליסטית מזו?

אבי עמית,
0 תגובות