"הקצין ק" קיבל את המינוי אחרי חודשים ארוכים

אתם יודעים מה? עזבו אתכם מהטלפון שצלצל באמצע הדרכה בטירונות. בואו נדבר על דברים אמיתיים. פעם ראשונה שאני מדברת על זה בקול רם ופעם ראשונה עוד יותר שאני בוחרת בפייסבוק כבמה לחשוף משהו כל כך אישי.

"הקצין ק":

לקראת מה שהיה אמור להיות הסיום של תקופת הקבע שלי, קיבלתי הצעה מפתה לתפקיד חדש דנדש מהניילונים, ואני - קצינה צעירה עם ים של מוטיבציה, לא יכולתי לסרב.

אל התפקיד החדש הגעתי כשידעתי שלושה דברים:

1. האל"מ שעתיד היה להיות המפקד שלי - "הקצין ק", קיבל את המינוי אחרי חודשים ארוכים של עיכוב דרגה, "כנראה" בגלל חיילת שהתלוננה שהטריד אותה מינית. את זה ידעתי בעיקר משמועות, אבל היו גם שאמרו שהיא המציאה והגזימה וזה בכלל לא קרה.
2. מי שהיה המפקד שלי עד אותו הרגע, מלבד לתמוך בהחלטה שלי לקחת את התפקיד המדובר, גם ידע להגיד לי שאכפת לו ממני מאוד ולכן חוץ מלאחל לי בהצלחה הוא גם המליץ לי מאוד לשמור ממנו מרחק, מאותו קצין ק'.
3. לצד זה, חברה טובה שכבר שירתה תחתיו והייתה עתידה להיות מקבילתי לתפקיד, לא הפסיקה להלל אותו ולספר כמה ש"הוא תמיד נורא נחמד, תמיד מחבק והוא מאוד אבהי ואוהב". אבהי - אתם מבינים? אל"מ שמחבק את הפקודות שלו נתפס כדמות חמה ואבהית.

את כל מה שקרה מרגע שהתחלתי את התפקיד ועד הרגע שהחלטתי לקצר שירות אני יכולה לכתוב באינסוף מילים אבל אתן לכם את התמצית. 

ק' אכן היה מאוד אבהי. הוא תמיד חיבק אותי כשהגעתי אליו למשרד, תמיד העדיף שאשב קרוב אליו ולא מעבר לשולחן, הוא הרשה לעצמו לעיתים להיות חברותי כלפיי וללטף לי את השיער או להחזיק לי את היד. הכל מאוד "בקטנה" ותחת מעטה של כריזמה וחיוך של מליון דולר. ואני? אני לא הגבתי, לא אמרתי, לא זזתי, לא סיפרתי. אני חושבת שהבנתי שזה לא בסדר מה שקורה שם אבל גם לא הבנתי עד כמה זה לא בסדר מה שקורה שם.

והכי אבסורד? שהייתי הגורם שריכז את כל ההטרדות המיניות ביחידות שהייתי אחראית עליהן. ולמי דיווחתי על כל תלונה שהגיעה אליי? ניחשתם נכון.

כשנתיים אחרי שהשתחררתי, קיבלתי טלפון מאותו מפקד שהזהיר אותי מפניו. בלי לתת לי יותר מדי הסברים, הוא ביקש שאשאר בבית באותו ערב ואצפה בתכנית "עובדה" של אילנה דיין. החיילת ההיא שאמרו עליה שהגזימה והמציאה, ש"בגללה" עיכבו לו דרגה כל כך הרבה זמן - החליטה לעשות מעשה ולחשוף את פניו.

ומה היה סופו אתם שואלים? שום דבר מיוחד. הוא פרש מהצבא 3 חודשים אחרי שידור הכתבה וזה היה סוף הסיפור.

אני יכולה להתמקד בפן החיובי של הסיפור שלי ולומר שמעין של אז היא לא מעין של היום - כי היא גדלה ובגרה ויודעת שלעולם היא לא תשתוק שוב בסיטואציה דומה. אבל אני בוחרת שלא לשים את הזרקור על זה אלא דווקא על העובדה שבעצם - שום דבר לא באמת השתנה. זה עדיין קורה ב*כל* מקום ו*כל* הזמן ו*הם* - יוצאים מזה ללא פגע.

מעיין פלג,
0 תגובות