סדר יומו של הגבר החזק

הוא מוסר לה את הגט בעיניים עצובות.
הוא לא רצה לפרק את הבית, אבל היא התעקשה והתעקשה.
הוא גם מרגיש אשם.
יש לו חלק בפירוק הזה.

הוא אידיוט.

הוא נפרד מאהבת נעוריו שעכשיו, מותרת לכל אדם, לכל אדם, לכל אדם, לכל אדם לכל אדאאאם

שקט!!!

כואב לו הראש. הוא צריך קפה. אולי יחזור לעשן. רק היום.

הוא מגיע לדירה השכורה 5000 ש״ח. לא היו לו את הכוחות לחזור להורים. 

מפגש ראשון עם הילדים. הוא רק מחבק אותם.

״אבא למה אתה בוכה?״

כן, הוא מכיר את כל זיבולי המוח האלה שהפסיכולוגית אמרה: "אמא ואבא נפרדו אבל הם לא נפרדו מכם",

"איזה כיף יהיו לכם שני בתים",

ומלא געגוע.

"ולא, מותק, זה לא בגללך אתה ילד טוב חיים של אבא".

הוא לוקח את הילדים לפיצה וכן, בקבוק משפחתי בבקשה.

בשבילי כלום, תודה.

חוזרים לדירה. הבית של אבא נקרא עכשיו "דירה",

לא בית.

בית זה הבית הקודם.

בשבע בערב הסמס הראשון: ״לא לאחר. שהילדים יחזרו נקיים. תזכורת: טיפול שיניים לילד, חוג לילדה, נותר חוב לפסיכולוגית ואני מבקשת העלאה במזונות".

ב-19:15 סמס שני: ״סיכמנו שתחזיר אותם עד השעה 19:00. מה קורה???".

והוא רק רוצה עוד קצת.

גם הילדים.

חיבוק אחרון ודי.

"אבא, למה אתה לא חוזר איתנו?״

חוזר לדירה, אוסף את פירורי חייו מהרצפה;

כאן מוצץ שנשכח, בקבוק עם שוקו ובובה של אלזה.

הוא מת לישון,

אבל לא נרדם.

לא נרדם.

המשכנתא, המזונות, המשכורת שהתאיידה, התקוות, החלומות, האכזבות, העיניים העצובות שלהם,

גם שלה.

סמס ממנה: "בפעם הבאה שתאחר, אערב עובדת סוציאלית."

פעם היא אהבה אותו.

לא נרדם.

לא נרדם."היא שכחה את אלזה", הוא מסמס בחזרה.

בשחר של יום חדש הוא מחפש עבודה נוספת,  אולי בכל זאת יסכים לגור ביחידה אצל ההורים. כל כך רוצה לרצות את הילדים ואותה - ולא מצליח.

הוא עייף כל כך, "אבל אבא הבטחת!״ "אבל סיכמנו משהו!!"

"אבא, תבוא. תלך. תחזור. תביא. תיקח. תשלם. אני אתבע. אני לא סולחת. אתה תשמע ממני. אתה עוד תראה. אתה תצטער. איפה  אתה?? תדבר. תשתוק״.

יעל מזרחי,
0 תגובות