אני שונא לדבר בטלפון

קוראים לי רן ואני שונא לדבר בטלפון.
האם שנאה זו היא תוצר לוואי של העולם החדש, המנוכר והוירטואלי בו אנו חיים? 
לא.
שנאתי לדבר בטלפון מאז שאני זוכר את עצמי.
שנאתי לדבר בטלפון עוד לפני עידן הקרינה הסלולרית.
שנאתי לדבר בטלפון עוד לפני שהיה סלולרי.
שנאתי לדבר בטלפון עוד לפני שזה היה מגניב.
אין לי הסבר לזה, משהו במכשיר הזה הדבוק לי לאוזן מלחיץ ומטריד אותי. אחרי 2 דקות של שיחת טלפון, הרגל שלי מתחילה לרטוט ולקפץ בחוסר סבלנות והיד שאינה אוחזת במכשיר מתחילה להתנופף בפראות, כשאני בקושי מצליח לעצור בעדה מלתלוש את הסלולרי מהיד השניה ולרסק אותו על רצפת החדר.
ולא תגידו שאיני איש שיחה, אני ורבלי למדי עם נטיות לפטפטנות כשנחה עליי הרוח, אבל את השיחות שלי תמיד אעדיף לקיים בתצורה של התכתבות או בלייב, פנים מול פנים.
יתרונות ההתכתבות: האפשרות לקחת לרגע את השהות, לחשוב, לנסח ברהיטות, ורק אז לענות, בלי להיתפס לא מוכן.
יתרונות המפגש בלייב: קשר אנושי המכיל בתוכו קסמים נעימים כמו: מבטים, חיוכים ומגע.
נחשו לאיזו פלטפורמת התקשרות אין את היתרונות הללו?
ואם ביתרונות עסקינן, אחד היתרונות הגדולים של עולמנו הקר והמנוכר, עמוס הרשתות החברתיות והאפליקציות, הוא העובדה שהוא הפך את חוסר הרצון לניהול שיחה בטלפון - ל ממש בסדר! אנשים פחות ששים אליי התקשרות סלולרית ושמחים עד מאד לוותר עליה ולתקשר בכתב. ורבים המקרים בשנים האחרונות, בהם הכרתי אנשים ברשת, ואחרי קשקשת של התכתבויות נדברנו להיפגש ואף נפגשנו, וכל זה - ללא שיחת טלפון אחת!
צוקרברג - אני סוגד לך.

 

רן גיל,
0 תגובות