נדחתה תביעה נגד משרד הביטחון וצה"ל

ביהמ"ש המחוזי בת"א (סגן הנשיא שנלר) קיבל את עמדת הפרקליטות ודחה תביעה בסך של כ- 52 מיליון ש"ח נגד משרד הביטחון וצה"ל. התביעה הוגשה על ידי חברת מתד תעשיות בע"מ שטענה כי פיקוד העורף פעל ברשלנות וב"עוולה מנהלית" כאשר קבע בשנת 1999 מפרט טכני לחלון ההדף הדירתי המותקן בכל ממ"ד - מרחב מוגן דירתי. כאמור, ביהמ"ש דחה את התביעה וחייב את החברה לשלם למדינה 150,000 ש"ח שכר טרחת עו"ד.

​רקע: בתחילת שנת 1991, במהלך מלחמת המפרץ, הותקפה מדינת ישראל בטילי קרקע-קרקע. בעקבות מלחמה זו, הוקם פיקוד העורף, אשר קבע תפיסת התגוננות המבוססת על מרחב מוגן דירתי (ממ"ד) שהותר להתקין בו חלון הדף "אטום בפני גזים ועמיד בפני הדף חיצוני", המכיל חלון פנימי אטום לגזים ואלמנט חיצוני כנגד הדף, כפי שנקבע בהוראות תקנות ההתגוננות. התובעת, מתד תעשיות בע"מ, כמי שעסקה בנושא חלונות הגישה תביעה על סך של כ- 52 מיליון ש"ח כאשר היא טוענת, בין השאר, כי לא רק שפיקוד העורף טעה בפרשנות תקנות ההתגוננות, אלא שבאופן מכוון אנשי פיקוד העורף בחרו לצמצם את דרישות המיגון כדי שחברות מתחרות של מתד תוכלנה להמשיך ולספק את החלונות שיוצרו על ידן. בנוסף, לטענת מתד, קביעת מפרט 99' שלא כדין, תוך שינוי מפרט 97', הקודם לו והמחמיר יותר, גרמה לה נזק רב, שכן לא היה עוד צורך בחלון הביטחון הפנימי אותו פיתחה, אשר עומד במפרט 97' כמו גם בהוראות תקנות ההתגוננות, לפי פרשנותה. 

מנגד, המדינה טענה כי לפי הוראות תקנות ההתגוננות, תרחיש אגף התכנון בצה"ל והמפרטים המיישמים את התקנות והתרחיש, לא נדרש חלון ההדף הדירתי בכלל - וחלון הביטחון הפנימי בפרט - לספק הגנה משולבת ולעמוד באותן דרישות אטימות, כפי שנטען בפרשנות מתד. עוד הדגישה המדינה כי לא נפל כל פגם בשיקול הדעת המקצועי של פיקוד העורף- הוא הרשות המנהלית המוסמכת בעניין דרישות ההתגוננות- וכמובן שלא נפלו בשיקול הדעת הפגמים להם מתד טוענת בתביעה. 

לצורך הכרעה בפסק הדין, בחן, בין היתר, ביהמ"ש האם נכונה פרשנות מתד לפיה על חלון ההדף הדירתי בכלל, ועל חלון הביטחון הפנימי בפרט, לעמוד בדרישות אטימות כנגד מתקפה כימית גם לאחר הדף חיצוני חזק כתוצאה מפיצוץ של ראש נפץ קונבנציונלי. ביהמ"ש קבע כי דין התביעה להידחות. ביהמ"ש קבע "...לא רק שאין מקום לקבל את פרשנותה של התובעת לתקנות ההתגוננות והשלכות פרשנות זו על המחלוקת שבין הצדדים, אלא שנושא הפרשנות עלה לכאורה "בדיעבד". יתר על כן, גם נושא השיקולים הזרים הינו נושא הכורך בחובו "האשמות" קשות כלפי מי שאמונים על בטחון אזרחי המדינה והתגוננות בפני מתקפת טילים. משמעות טענת התובעת כי אותם גורמים העדיפו לסייע למתחרות של התובעת תוך פגיעה בביטחון הציבור. אכן, ניתן לטעון טענה חמורה שכזו, אולם נצרכת היא לרמת הוכחה משמעותית. במקרה דנן, לא רק שהתובעת לא עמדה ברמת ההוכחה הנדרשת, אלא ניתן לקבוע כי לא הוכח שכזו." (פסקאות 77-78).

עוד קבע ביהמ"ש כי ".. בנוסף, תנאי מוקדם ל"עילת התביעה" שאכן הנזקים הנטענים נגרמו בעקבות פיתוח חלון שעומד בקריטריונים לפי פרשנותה של התובעת. דהיינו, היה על התובעת להוכיח שאכן פיתחה חלון שכזה ובאופן שעמד בניסויים הנדרשים על ידי הגורמים המוסמכים. אולם, בסופו של יום דומה כי גם התובעת נאלצה "להודות" כי לא בוצעו ניסיונות העומדים, לרבות, בדרישות הניסוי. כך גם לא השכילה התובעת להוכיח לבית המשפט שאכן הצליחה לפתח את אותו מוצר אשר לטענתה עומד בדרישה להיותו אטום לאחר פיצוץ קונבנציונלי. משכשלה בכך, די בכך לדחות את התביעה." (פסקה 78)  "לכל האמור יש להוסיף, כי קשה לקבל את דרכה והתנהלותה של התובעת. לשיטתה, השקיעה סכומים רבים בפיתוח החלון הנטען על ידה וזאת בין אם סברה כי מדובר בדרישה לפי התקנות ובין אם סברה כי קיים צורך בחלון שכזה. משכך, מצופה היה כי קודם להשקעה שכזו תפנה התובעת לנציגים המוסמכים ותבחן אם אכן קיימת דרישה שכזו והאם אכן זו הפרשנות של פיקוד העורף. מתיאור האירועים השונים... עולה שלכאורה פעילות התובעת, לפחות עד שלב מסוים, נעשתה במסתרים וכשגישתה אף לא מצאה ביטויה בכתובים, אלא בשלבים מאוחרים יותר, וזאת חרף פניותיה בנושאים הקשורים במיגון חלונות הממ"ד". (פסקה 81)


 

אוריין שמעוני,
0 תגובות