לפני 44 שנה, ב-6 באוקטובר 1973

זה קרה היום לפני 44 שנה, ב-6 באוקטובר 1973, עת מצאתי עצמי, חודש ימים בלבד לפני השחרור מהסדיר, נלחם כתף עם כתף לצד חברי המדריכים מבית הספר לשריון (ג'וליס) עם תגבור של חניכי קק"ש וקמ"ט, מעטים מול רבים, מנסים בכל כוחנו לבלום מאות טנקים סורים שפלשו לרמת הגולן. 

השתייכתי לגדוד 71 בפיקודו של משולם רטס, מפקד קורס מ"פים בבית הספר לשריון. גדוד כוננות גייסי זה התבסס על צוותי מדריכים מבית הספר לשריון וצוערי שריון מבה"ד 1. בערב יום כיפור הגענו בטיסה מחצור לימ"ח פילון בצפון כדי להצטייד בטנקים. 

בשבת בבוקר עלו שתי פלוגות שלנו, ואני בתוכן, לצומת ווסט ברמת הגולן ופלוגה נוספת התמקמה בציר הנפט. בפרוץ הלחימה פעל הגדוד במסגרת חטיבה 7 ואחר כך ת.פ. קהלני בקרב הבלימה הנואש ב'עמק הבכא' ועל מורדות תל חרמונית שם הצלחנו לבלום את הסורים מלהתקדם באין מפריע לעבר מורדות הכינרת ועמק הירדן.

עד היום אני רואה בעיני רוחי את מאות הטנקים הסורים, הנגמשים ושאר כלי רכב רכים של הצבא הסורי מנסים לטפס לעברנו בעמק הבכא ואנחנו בולמים אותם ממרומי תל חרמונית בשארית כוחותנו. תוצאות הקרב ידועות וירשמו בהסטוריה של צבא הגנה לישראל ומדינת ישראל אבל שילמנו מחיר כבד, 

המג"ד רטס והסמג"ד גדעון וילר נהרגו בקרבות וכך גם רבים מחברי לקרב. הגדוד שלנו הושמד למעשה ונמחק מהמפה. טנקים ששרדו צורפו לסייע לכוחותיו של קהלני בהמשך הלחימה. 

במהלך המלחמה שוקם הגדוד והוקם מחדש כשהצטרפו אליו מפקדים ולוחמי שריון שהגיעו מחו"ל. תוספת הכוח סייעה לכיבוש בית ג'אן והמובלעת הסורית. בקרבות ההתשה פעל הגדוד באזור תל-שמס, ולאחר הפסקת האש התיישב במחנה הקבע רוויה שברמה.

אזכור את חברי הנופלים לעד.

והנה אנקדוטה פרטית קטנה מהמלחמה שלי. במהלך הקרבות הקשים נפגע הטנק שלנו ונסענו לאחור לתקן. שכבתי מתחת עץ אקליפטוס מותש לחלוטין. לפתע ראיתי התקהלות ומהומה. יהורם גאון הגיע! חיילים הסתערו עליו לבקש חתימה. אני פילסתי את דרכי אליו ושאלתי אם יהיה מוכן להתקשר להורי לספר להם שראה אותי בחיים. אז לא היו טלפונים סלולריים ולא היתה כל דרך להודיע להם שאני ברמת הגולן ושאני בכלל חי. (הייתי אמור לצאת לחופשת חג ביום הכיפורים). יהורם גאון רשם את המספר על קוספת סיגריות. לאחר המלחמה ספרו לי הורי שהוא התקשר....

נ.ב. אין סיכוי שתזהו אותי אבל זה אני שם בצריח

אריק בנדר,
0 תגובות