מראה של פעיל חמאס

רעייתי ואני טסנו מתל אביב לאילת.
הגענו לשדה ומיד ניגשנו לעמדת הביטחון, הצגנו למאבטחת את תעודות הזהות שלנו והמתנו.
היא הרימה את התעודה שלי, קראה בשמי "אלירן", הסתכלה עלי כמה שניות והניחה אותה חזרה. ואז עברה לתעודה של רעייתי, הרימה אותה, בחנה, הסתכלה, חקרה במבטה, הוציאה את הספח, בחנה גם אותו ואז שאלה 
"יש לך אחים ואחיות?" 
-"כן"
"איך קוראים להם?"
-"ליאב והיאלי"
"איפה נולדת?"
-"בישראל"
"וההורים?"
"אבא ברומניה ואמא בישראל?"
"בישראל?!? איפה בישראל"? 
וכן הלאה עוד מספר שאלות כאלה.

כבר על השאלה הראשונה הבנתי שכנראה השם המיוחד והמהמם של אם-לי גרם למאבטחת לחשוד שאולי מקור השם הלא מוכר הוא ערבי.

בשלב הזה נלחמתי בשני רגשות שניסו לפרוץ ממני. 

הראשון, גל צחוק בלתי נשלט על כך שמבין שנינו, היא נחשדת כערביה ולא אני, גבר שחום ומזוקן עם מראה שיכול לעבור בקלות כפעיל חמאס, ג'יהאד, דאעש או ג'אבת אל נוסרה. ממש נאלצתי לכבוש את הצחוק הזה, כמו היאהוד, כדי לא לעשות פדיחות.

הרגש השני היה עלבון. 
התחושה הקשה שמלווה לחקירה שכזאת, שכן בעיני אותה מאבטחת, אםלי מנסה לפוצץ מטוס ולרצוח עשרות אנשים חפים מפשע. וזה מעליב כי לא צריך להכיר אותה כדי לדעת שזה לא נכון, רק ממבט בעיניים שלה אפשר להבין שלא רק שהיא לא מסוגלת לפגוע בזבוב, אלא גם אם היא תראה זבוב פגוע היא תאסוף אותו, תטפל בו ותסעד אותו עד סוף ימיו.

אבל את שני הרגשות האלה כבשתי, כי ידעתי שתמיד אנחנו יכולים לשלוף את מילת הקסם שתסיים את הכל - "יהודיה".
בניגוד למטרות הרגילות של הטקס המשפיל הזה, שנאלצים לעבור חקירה על מטרת הנסיעה שלהם, ולאן ואיפה ישנו וכמה זמן ואיך חוזרים ואיפה תאכלו ולמה דווקא עכשיו ומי אוסף אתכם מהשדה ועוד עוד.

לחקירה הזאת אין שום מטרה מלבד השפלה של ערבים. הרי כל נשק שמוסתר בתיק יתגלה בבדיקה הבאה, עם מכונות רנטגן אימתניות ששום פצירה לא יכולה להסתתר מהן. 
זה נכון שבכל שנות הטיסות הפנימיות בישראל החקירה הזאת לא מנעה שום פיגוע, כי לא היה ניסיון כזה, אבל גם אם היה, הוא היה נמנע בשלב של השיקוף או במכונה שמריחה חומרי נפץ ולא בשאלון המשפיל הזה, שכל ערבי נאלץ לעבור ולהתכונן אליו לפני כל נסיעה, אחרת הוא עלול לא רק להיות מושפל אלא גם לפספס את הטיסה שלו.

לא ברור לי באיזה שלב בהיסטוריה חברות התעופה הפכו לכלי של השלטון להשפלה גזענית, אבל התירוץ של הפרופיילינג לשם שמירה על הביטחון הוא לא אמין כשאחרי טקס ההשפלה לערבים, כולם, ערבים ויהודים, עוברים את אותו שיקוף שלא מאפשר להם להעביר שום דבר אסור.

מאמינים שחקירה כזאת יכולה להציל מישהו? תחקרו את כולם. אם לא אז שחררו אותנו, יהודים וערבים, להמשיך למזנון בשדה ולקנות קפה ומאפה ב38 שקלים.

אלירן בן חיים,
0 תגובות