"אל תחכו שהן יבקשו"

הייתי בטיפת חלב עם הבן הרביעי לחיסון של גיל חודשיים.
בסוף הביקור האחות נתנה לי למלא את השאלון של הדיכאון אחרי לידה.
השאלון ששכחו לתת לי אז עם הבן הבכור. השאלון שמילאתי עם הבן השני, ועדיין לא גילו.
וחשבתי על מי שממלאת אותו. עד כמה זה קשה להודות בפני הדף ובפני האחות שאת עצובה ואומללה, ובוכה לפעמים, שיש לך פחדים וחרדות לא מוסברים, שאת לא נהנית גם כשאת עושה דברים שאמורים להיות מהנים, שאת לא נרדמת בלילה לא בגלל התינוק, אלא בגלל המחשבות. שרע לך. 
ולהבין שזה לא אשמתך. שאת לא יכולה ולא צריכה להתגבר על זה לבד.
ולבקש שיעזרו לך.
לא העזרה הזו שכולם חושבים שאת צריכה - בייביסיטר, אוכל מוכן, מנקה.
אלא העזרה שאת באמת צריכה - מילים טובות, שיקשיבו לך, שיתעניינו בך ולא רק בתינוק, שייקחו אותך לבלות, שיגידו לך שאת נהדרת, שאת בסדר, שאת אמא טובה. 
וכן, גם עזרה מקצועית ותרופתית אם צריך. 
אבל לא כולן יודעות איך לבקש את זה. 
אל תחכו שהן יבקשו. תנו להן.
בקשה אישית ממני.

רחל זוסמן,
0 תגובות