לא נפגשתי פעם אחת עם ערבי

לפני 3 שנים הגעתי למוחמד גאדיר לבית ,צולם בתכנית המערכת בערוץ 2 ועדיין ניתן לראות לצערי ביוטיויב בתכנית אצל מיקי חיימוביץ ,ומוחמד פתח לי שולחן ושם הטחתי בוא מילים קשות ומכוערות ואפילו לא הסכמתי ללחוץ את ידו , זה היה בתקופה שבא הייתי שרוי בגזענות ושנאה כלפי הערבים,שמלאנים וכל מי שהוא לא חושב כמוני. 
תקופה לאחר מכן אוהדי בני סכנין הקדישו לי שלט אישית
.
שנה לאחר מכן עבדתי בבית אריזה של תמרים ושם נכחתי לגלות פגישה אם ערבים לראשונה בחיי פנים מול פנים והבנתי שהם לא מפלצות כמו שחשבתי, ושרובם חפצים בחיים ובתקוה ובעבודה ובפרנסה ושהחיים שלהם אינם פשוטים בכלל, שהחיים הם לא שחור או לבן.

לא אשכח את נהג האוטבוס קו 949 ממעלה אפרים לירושלים שחילק פחיות שתיה קרות ביום חם לעולים לאוטבוס ואיך אמי שמחה וכן הוא היה ערבי ודיברנו ושיתפנו אחד את השני בחייו והבנתי שיש לרובנו כמעט את אותם בעיות.

עד גיל 23 לא נפגשתי אפילו פעם אחת עם ערבי פגישה.
ירושלים מופרדת בין סוגי אנשים, מימין לשמאל, חרדים לחילונים וכו', 
מלא הגדרות שיוצרות גדרות ומצמצמות את האדם.
בסופו של דבר שאתה מדבר עם בן אדם בעיניים ובא ממקום נקי ואמיתי אתה מגלה שיש המון מן המשותף וגם אם אנחנו לא מסכימים אחד עם השני וזה בסדר ורשום ככל שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות , אך צריך לכבד אחד את השני כולנו בני אל אחד.

לאחר מכן יצא לי להסיר את הדעות הקדומות ולקלף את המחשבות שהיו לי כבן אדם שגדל בתקופת האינתיפאדה בירושלים והכיר מקרוב רק אוטובסים מתפוצצים יחסתי במחשבתי שכל ערבי הוא מחבל, ולא פעם רבתי והלהטתי את הרוחות ופעלתי כנגד ערבים בחיי .

וכיום לאחר 3 שנים אני הולך לסגור סגירת מעגל עבורי להפגש עם מוחמד גאדיר וללחוץ את ידו ולשוחח איתו,אין מאושר ממני.
בשנתיים האחרונות התחלתי להרצות נגד גזענות בעד אהבה וסובלנות והרבה אנשים הרימו גבה, הרבה עינוים עברתי בדרך ואני עדיין נרדף וסובל לא מעט.
אך שאני רואה ילדים שבזכותי בוחרים ללכת בדרך של אהבת חינם ולא שנאת חינם אין מאושר ממני . וכיום צירפתי לחיי חברים מקסימים ערבים,חרדים,חילונים,דתיים,מכל הסוגים וכל הצבעים וכל המינים, אני מנסה להסיר מעצמי את הדעות הקדומות והמסיכות ולהיות בן אדם רגיש אמפתי ואוהב ומכיל ומבין ומקבל. והסרתי את הפחדים שהיו לי, אני מרגיש שניצחתי.
אסור לשפוט אף בן אדם בגלל הגזע או המוצא שלו, צריך לכבד כל אחד ואחת כולנו בני אל אחד .
כי אם לא נכבד אחד את השני גם היושב למעלה לא יצילנו מידינו.
קל ופשוט, חבל על כל הדם שנשפך כל כך הרבה שנים עד מתי ישכילו המנהיגים שלנו שחייבים להגיע לפתרון?
שלום זה נהייתה מילה שאנשים מפחדים לומר.
היום הבנתי שספורט אמור להוות כגשר בין בני האדם לשינוי ולהכלה ולכבוד בין בני האדם.
שהמדינה הזאת מפילה אנשים לגזענות .
ויש עוד המון המון סיפורים שעיצבו בדרך,שגרמו לי להתבגר ולשנות את ראיית העולם , להבין שמי שרע זה מי שרע לו בדרך כלל , שעוני גורם לפשע שמוביל לבורות וגזענות ועוד, שהדרך עוד ארוכה ומייסרת אני לא תמים ונאיבי .
דווקא בימים אלה שהגזענות מרימה את הראש הארץ החלטתי לדבר על הנושא שהוא פצע מדמם אך בפלסטר לא נוכל לפתור אותו אלה שנחליט לדבר ממקום עמוק ואמיתי נצליח להבין שאף אחד לא הולך להיעלם ושצריך לכבד אחד את השני.

אך צריך לצעוק ולזעוק למען מה שאנחנו מאמינם , להפיץ אהבה בעולם.
להוסיף אור שייגבר על החושך.
להוסיף טוב ועוד טוב ועוד טוב, ובמידה ולא מצליחים? להוסיף עוד טוב.
יום מלא 
שלום ואהבה 
יום מלא בשלום
חיים שלמים ומאושרים , שנהיה שלמים ונכבד אחד את השוני של השני ונבוא מאהבה יהיה פה הרבה הרבה הרבה הרבה יותר טוב, בדוק.

דוד מזרחי,
0 תגובות