לעשות תיקונים בדירה ...

שמעו סיפור: אמא שלי החליטה לעשות כמה תיקונים בדירתה בתל אביב. הזמינה את השיפוצניק החביב עליה, סמי, תושב כפר בשטחים, או בעברית: פלסטיני (רמז אפי מקדים). מסיים סמי כמה עניינים, פותח חלון - ובום! עשן שחור סמיך נכנס פנימה מהדירה למטה שעולה באש.

רצים אמא שלי וסמי מטה במדרגות. בדירה נמצאים כרגע השכן הנכה, המטפל הזר שלו (נדמה לי פיליפיני) והבן בן ה-4 של המטפל. כולם במצבי הלם משתנים שמנעו מהם למצוא את המפתח לדלת. 

סמי מצליח לפתוח את הדלת, מוציא את הנכה. חוזר פנימה לעשן, מוציא את הילד. חוזר פנימה, מוציא את העובד הזר ועם עזרה מאמא שלי מצליח להשתלט על השריפה. 
כשמגיעים מגן דוד אדום, הם מגלים שחוץ מההלם, כל דיירי הדירה בסדר. למעשה, היחיד שצריך לקבל טיפול רפואי הוא סמי, ששאף עשן הרבה מעבר למה שצריך.

ואז מגיעה משטרת ישראל למקום.

השוטר מבקש לגבות עדויות. השוטר מבקש תעודת זהות. סמי, מסכת חמצן על פניו, מגיש לו תעודת זהות. השוטר רואה תעודת זהות ירוקה. השוטר מבקש אישור שהיה. סמי מגיש לו אישור שהיה. השוטר אומר: זה נראה לי מזוייף. השוטר שוכח מכל הסיפור הזה של השריפה, ומתמקד בעיקר: השוטר מבקש מסמי שיתלווה אליו לניידת. אחרי הכל, השוטר חד אבחנה: מדובר בערבי.

דיירי הבניין, שסמי הוא שיפוצניק של עוד כמה מהם, החליטו שעד כאן. הם מתווכחים עם השוטר. 

בסוף, השוטר משתכנע להרים טלפון למחסום, שם נמסר לו שאישור השהיה של סמי תקין ואותנטי. השוטר משתכנע. אבל לשוטר יש כבוד. השוטר לא מתנצל. אחרי הכל, גם אם סמי הציל כמה יהודים היום, הוא עדיין ערבי.

גדי להב, לונדון,
0 תגובות