סיפור שעדיין מהדהד בי

קיבלתי שירות טלפוני שלא הייתי מרוצה ממנו. הנציגה היתה קורקטית ומקצועית, אבל ענתה בקול מונוטוני לחלוטין, בקצרה, בקושי נידבה אינפורמציה ורק כששאלתי. הרגשתי שהיא לא איתי, שאני לא מעניינת אותה, שהיא אפילו קצת מזלזלת (בי?) בתפקיד שלה. 
בדרך כלל אני עלולה להתעצבן במצבים כאלה (סיפור ארוך למה)
אבל הפעם רק נשמתי נשימה עמוקה, ואמרתי לה בטון רגוע, כאילו אני מדברת עם חברה: "את יודעת, את אדיבה והכל, אבל איכשהו לא כיף לי לדבר איתך.. אני מרגישה שאני מפריעה לך או משהו כזה."
והיא ענתה: 
(קחו נשימה)
"אני מצטערת. אח שלי נהרג לפני ארבעה חודשים. הוא היה בן עשר. אוטובוס מחץ אותו. מאז קשה לי מאוד להביע רגשות. זה לא אישי".
הדבר היחיד שיכולתי להגיד בשלב הזה היה : "אוי לא.. אני כל כך מצטערת.. " 
ולהתחיל לבכות.
ואז היא הסבירה שהרבה אנשים מתלוננים על זה ולא תמיד יש לה כוח להסביר.
ואני אמרתי שאני שולחת לה חיבוק ענק ושאני מודה לה מאוד כי בזה הרגע למדתי שיעור כל כך חשוב!!!! :'(
שום דבר לא אישי
ש ו ם ד ב ר ל א א י ש י !!!!!!!!!!!!!
אף אחד לא מנסה לפגוע בנו
אף אחד לא מזלזל בנו
אף אחד לא באמת מתכוון לתת שירות גרוע או יחס גרוע

אנשים מסתובבים עם כל כובד משקל החיים עליהם
ולמרות כוונותיהם הטובות להשאיר את כל הכובד הזה לעצמן~ם
לפעמים חלק נופל על אחרים
זה לא בכוונה
זה אפילו לא מרצון
זה פשוט ככה

לכולנו יש סיפור, לכולנו יש ימים רעים ואפילו רעים מאוד. 
אנחנו אף פעם לא יכולים לדעת! 
האיש~האשה שמולי- 
אולי אבא שלו חולה.. 
אולי היא עברה הפלה..
אולי בדיוק הבת שלה צעקה עליה... 
אולי כל החיים הוא מנסה להיות אחר ועדיין לא מצליח...
רק אלוהים יודע!!

ביהדות קוראים לזה "כף זכות".
כלומר:
לתת קרדיט לאדם שמולי. מראש, לא בדיעבד.

בואו נלמד כף זכות זה על זה

גל מוּן ציפורי אליחי,
0 תגובות