הקברן הצבאי לקה בשבץ מוחי

קברן צבאי (31), ששירת בתפקידו למעלה מ-4 שנים, ובמסגרתו ערך לוויות ואזכרות צבאיות רבות. במהלך יוני 2015 עבר הקברן אירוע מוחי, ממנו לא התאושש – ועד היום הוא מורדם ומונשם.  לדברי עו"ד יואב אלמגור, המייצג את הקברן ומשפחתו, חודש יוני 2015 היה חודש עמוס ומתוח במיוחד, זאת עקב אזכרות רבות וקשות מנשוא של חללי "צוק איתן", שאליהן הצטרפו לוויות ואזכרות מן המניין.

לדברי עו"ד אלמגור, עבודת הקברן הצבאי אינה מצטמצמת לקבורה בלבד, אלא כוללת טיפול בגופה, לעיתים הגעה לזירת האירוע בו מצא החייל את מותו, ליווי המשפחה בזיהוי המת ובסידורי הלוויה, וכן בארגון מסע הלוויה, וארגון האזכרה לחלל.  היות ולא ניתן לדחות אזכרות ולוויות, והן נערכות כל עוד יש אור יום בחוץ – הפך חודש יוני 2015 לחודש מפרך במיוחד ובו השתתף הקברן בלמעלה מ-33 אזכרות צבאיות ולמעלה מ-20 לוויות.  

הקברן הפך מבוקש בגלל יחסו החם למשפחות ובגלל קולו הערב כחזן – דבר שהכביד עוד יותר על הרגשתו ועל עומס העבודה בו היה נתון.

מתצהיר שמסר חברו לתפקיד במסגרת הבקשה להכיר בו כנכה צה"ל, נחשפים חייהם הקשים של הקברנים הצבאיים, לחץ העבודה המטורף, הסצנות הקשות מנשוא, ולעיתים גם אלימות המשפחות שלא מוצאות דרך לפרוק את כאבן. 

הדברים נחשפים בתביעת פיצויים אותה הגיש לאחרונה עו"ד אלמגור לקצין התגמולים, על מנת שזה יכיר בקברן כנכה צה"ל.

 

א' שירת כקברן צבאי במשך 4 שנים ושלושה חודשים, כעורך לוויות צבאי ואזכרות, בעיקר בהר הרצל. בצה"ל מספר קברנים צבאיים בודדים. על כן כל הקברנים הצבאיים מכירים היטב זה את זה ונושאים בעומס עבודה רב, שמהווה עומס פיזי ונפשי ניכר.

על פי תצהיר אותו הגיש חברו לתפקיד, א' הגיע לתפקיד הקברן לחודש ניסיון, אך בשל קולו המיוחד כחזן הפך למבוקש מאד לניהול ולעריכת אזכרות צבאיות, והשתלב היטב בתפקיד.

"עבודת הקברן הצבאי היא עבודה קשה וטעונה רגשית, אשר גורמת למתחים ולעומסים מרובים", כותב חברו של א'. "אולם בתקופה הסמוכה להתמוטטותו של א' מאירוע מוחי, לחץ העבודה בהר הרצל היה רב ביותר, והוא נאלץ לעבוד שעות ארוכות תחת עומס רגשי ונפשי קשה במיוחד, ובשמש הקופחת".

את האזכרות נוהגים יהודי אשכנז לערוך בתום שנת האבל הראשונה, ואילו היהודים מהמוצא הספרדי – לאחר 11 חודשי אבל. לפיכך, במהלך יוני 2015 – שבו התמוטט א' וחווה אירוע מוחי – נערכו בהר הרצל אזכרות רבות וקשות מנשוא של חללי "צוק איתן". לעומס זה הצטרפו לוויות ואזכרות שנה נוספות, אזכרות חללי מלחמת לבנון השנייה והתייחדויות של משפחות עם יקיריהן בנוכחות חזן, לבקשת המשפחה.

לדברי עו"ד אלמגור, במהלך 15 הימים הראשונים של חודש יוני ערך א' למעלה מ- 20 לוויות של חללי "צוק איתן", ו- 33 אזכרות צבאיות.

"כמות אזכרות זו הינה חריגה ביותר לחודש אחד, והדברים מקבלים משנה תוקף, בהתחשב בלוויות נוספות שנערכו באותם ימים. כידוע, יוני הינו חודש חם ביותר המאופיין בשעות אור רבות, וא' נדרש לעבוד שעות בשמש הקופחת. "זכור לי כי בתקופה זאת א' הסתגר מאד, והיה נראה שהוא כואב מאד ומחשבתו נודדת, וכי הוא מתקשה לתפקד" כתב החבר בתצהירו.

 

"לא ניתן לשכוח אי פעם את הלוויות ואת האזכרות הללו"

על פי תצהיר הקברן, לוויות ואזכרות חללי צה"ל הינן קורעות לב הן בשל השכול והאבל, והן בשל הסיטואציה הלא טבעית שבה הורים קוברים את ילדיהם. "יתרה מזאת, לוויות ואזכרות חללי צה"ל מאופיינות במקרים רבים של תמותה לא טבעית ולא צפויה בנסיבות טרגיות. האמהות השכולות בדרך כלל זועקות במעמד הלוויה זעקות שבר וכאב. אבלים רבים מצטרפים לזעקות בסצנות קורעות לב. לא ניתן לשכוח אי פעם את הלוויות ואת האזכרות הללו, ולא ניתן להתנתק מהקושי בביצוע התפקיד בשעות הפנאי, מכיוון שהוא קושר את הקברן למשפחה ולצער שלה".

לדברי עו"ד אלמגור, הליך הקבורה הצבאי שונה מהליך הקבורה האזרחי, שבו מספר גופים שמטפלים בקבורה. כך, החללים נקברים בארון ומורדים לקבר על ידי שישה חברים קרובים, שבדרך כלל מתמוטטים נפשית ופורצים בבכי במהלך הטקס. המשפחות השכולות מבקשות לעיתים שטקס הקבורה יתחיל בבית החלל, ולעיתים יעבור בבית הספר שבו למד או בבית הכנסת. "בקשות אלה מתקיימות גם אם יש עומס של אזכרות ולוויות באותו היום, כאשר כל חלל מקבל יחס של עולם ומלואו", כותב הקברן בתצהירו. "זאת, גם במחיר של שעות עבודה מרובות מאד ללא כל הפסקה".

 

בנוסף, הנוהג הוא שאותו קברן צבאי אשר ערך את הלוויה יערוך גם את האזכרה. לקברן לא קיימת אפשרות שלא להופיע לאזכרה שהוזמנה ונקבעה בעקבות לוויה מקבילה. בנוסף, לא נהוג לדחות את יום האזכרה, כך שצירוף הדברים יוצר לחץ ועומס עבודה גדול מאד.

פעמים רבות מבקשות המשפחות השכולות מהקברן במהלך האזכרה לאשר פרטים מסוימים הקשורים ללוייה או לגופה, ושואלות אותו שאלות בדבר הלוויה. הקברן חייב להגיע לאזכרה מוכן, ואף להתכונן ללוויה ולעיין במסמכים, כך שהמשפחה לא תחשוב שאינו זוכר את החלל.

"אין כל שגרה בעריכת אזכרות, לא מדובר במעמד אשר בשלב כלשהו מתרגלים אליו, ולעיתים גם באזכרה שלכאורה צפויה להיות סטנדרטית, עולים קשיים רבים  של המשפחה בהתמודדות עם האבל", כותב הקברן בתצהירו. "לפני כל אזכרה ליבי נקרע מחדש, ואני יודע שכך הרגיש גם א'".

"בריאותו הנפשית התדרדרה בעקבות הדוחות המבצעיים במבצע צוק איתן"

חברו של הקברן מספר בתצהירו כי בסמוך לתקופת האזכרות של חללי "צוק איתן" היה א' טעון מאד רגשית מהאזכרות הצפויות. בנוסף, באותה תקופה נתגלו פרטים רבים על הדוחות המבצעיים במבצע "צוק איתן", וא' דיבר רבות על הנושא. "נראה היה שהדבר מסעיר אותו מאד, הוא התנהג שלא כרגיל וחשבתי שבריאותו הנפשית מתדרדרת".

לפיכך, המליץ החבר לא' באותה תקופה ללכת לטיפול, אך הוא סירב. לדברי עו"ד אלמגור, התפקיד אמנם נקרא בפשטות "קברן צבאי", אולם הסמכויות והמטלות במסגרת התפקיד הן רבות ביותר, ואינן מתמצות רק בעריכת קבורה של חללים. "מטלות מרובות וחשובות אלה נדרשות מאופי התפקיד, מהרגישות הרבה הנדרשת בטיפול בחללי צה"ל ובמשפחות השכולות, וכן בשל הקושי שבגיוס אנשים לתפקידים אלה".

במקביל לאזכרות המרובות וקורעות הלב אשר ביצע א' בטרם התמוטט בשמש קופחת ובימי עבודה ארוכים מהרגיל, הוא נאלץ לתמרן בין משימות רבות, שונות וקורעות לב. כך למשל, הקברן הצבאי נדרש פעמים רבות להגיע לזירת הפטירה, לנקות אותה מדם ולאסוף ראיות, לטפל בגופה וללוות את המפגש הקשה בין המשפחה לחלל.

בנוסף, נדרש הקברן הצבאי להשתתף בטקסים מיוחדים ויוצאי דופן, כגון פתיחת קברים של אלמונים ממלחמות ישראל, הוצאת עצמות מהקבר וכיו"ב. "א' מילא את תפקידו במסירות אין קץ, וייחס חשיבות רבה לטיפול ולהקניית צלם אנוש לגופות החללים, בכדי שבני המשפחה יזהו אותם, יראו אותם במצב הטוב ביותר האפשרי בטרם קבורתם, ויזכרו אותם עד כמה שניתן כפי שהיו בחייהם", כותב החבר בתצהירו.

"חלק מהמשפחות פורקות את זעמן על הקברן"

עוד כותב החבר בתצהירו, כי "מיותר לציין את הקושי הנפשי העצום אשר אנו הקברנים חווים, ואשר חווה גם א', בזמן עריכת המפגשים בין בני המשפחות לחללים, ומהשפעת המראות המזוויעים של הגופות. א' היה נראה פעמים רבות שבור בעת הטיפול בגופות, ואני זוכר כיצד שמחת החיים שלו הלכה ודעכה במהלך השנים, עד שנראה לחוץ ומעורער".

כמו כן מעיד החבר, כיצד פעמים רבות המשפחות השכולות פורקות את זעמן ואת תסכולן על הקברנים הצבאיים, וזאת למרות שמרבית המשפחות מכבדות אותם. "יש משפחות שמאיימות ואף תוקפות פיזית את הקברנים, וידוע לי כי א' הרגיש איום פיזי תמידי, כפי שאני חש, מכיוון שמדיניות הצבא היא קבלה והכלה מוחלטת של אבל המשפחות, אסור לנו לגעור במי שהפעיל כלפינו אלימות". קושי נוסף מתואר באריזת חפצים שמצויים על הגופות ובהחזרתם למשפחות.

"בשל הקושי הרב בהתמודדות עם התפקיד נוהגים הקברנים שלא לדבר ביניהם על ענייני עבודה", משתף החבר בתצהיר. "נוהג זה התחיל אצל הקברנים הוותיקים, ובעקבותיו גם אני וא' נהגנו להמעיט בדיבורים בינינו על ענייני העבודה השוטפת, שכן שיחות בנושא גורמות לצער נוסף, ולחשיפה של פרטים חסויים. עם זאת, עבדתי בצמוד לא' ונחשפתי לכל הקשיים שחווה, שלעיתים אף סיפר עליהם".

קושי נוסף בעבודת הקברן היא תחושת האבל האופפת את חיי הקברנים, שנוטים, ללא משים, להקל ראש בבעיותיהם ובתלונותיהם של בני משפחותיהם שלהם. "תחושת העצב, הדכדוך והמתח מפני הגעת חללים נוספים ממלאת את שגרת חייו של הקברן".

כאשר נודע כי א' חווה התמוטטות ואירוע מוחי ב-25 ביוני 2015, היה חברו משוכנע כי הדבר אירע עקב הלחץ הפיזי והנפשי הכבד בעבודתו באותה תקופה. לאחרונה הגיש עו"ד אלמגור בשם א' תביעה לקצין התגמולים במשרד הביטחון להכרה בא' כנכה צה"ל – ובהתאם קבלת גימלה ופיצויים לו ולמשפחתו.

גילי שביט,
0 תגובות