תביעה ייצוגית נגד טוטו

שופטת ביהמ"ש המחוזי מחוז מרכז בלוד, אסתר שטמר, פסקה כי על המועצה להסדר הימורים בספורט להשיב לציבור 3.2 מיליון שקלים, אשר יושקעו במטרה אשר תיבחר משלל ההצעות אותן יגישו הצדדים לבית המשפט.

כמו כן, פסקה השופטת שטמר כי על המועצה לשלם לתובע הייצוגי מר אלדד צשרניה, גמול מיוחד בסך כולל של 40 אלף שקלים, הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ וכן שכר טירחה לעורכי דינו – עוה"ד רן שפירא, רפאל אלמוג ויעקב גורנשטיין – בסך 300 אלף שקלים.

התובענה הייצוגית טענה שכל מי שרכש טופס טוטו-ווינר באמצעות האינטרנט, אך לא מילא את סכום דמי ההששתפות (סכום ההימור) – חויב בדמי השתתפות על סך 30 שקלים – בעוד שעל פי הדין, כך נטען בתביעה, היה על המועצה לחייבו בסך ההימור הנמוך ביותר במשחק, אשר עמד על 10 שקלים בלבד.

על פי הנטען בתביעה, סכום ברירת המחדל שולש ע"י המועצה בשנת 2010 בניגוד לדין – וזאת על מנת לחייב משתתפים להמר בסכום גבוה יותר, ואגב כך, להעשיר את הכנוסתיה של המועצה.

התביעה הוגשה לאחר שאלדד צשרניה פנה למרכז השירות של המועצה להסדר הימורים בספורט, וביקש להשיב לו 20 שקלים בהם חויב, מפני שלא סימן דמי השתתפות, וסבר כי אי-סימון דמי ההשתתפות יגרור את חיובו ב-10 שקלים בלבד – ולא היא.

לדאבונו, במרכז שירות הלקוחות של המועצה להסדר הימורים בספורט סירבו להחזיר לו את הכסף – והוא פנה למשרד עורכי הדין אלמוג-שפירא, אשר הגישו בשמו תביעה ייצוגית נגד המועצה, ובה הכלילו בקבוצת התובעים הייצוגיים את כל המהמרים שעלולים היו להיפגע מחיוב היתר של דמי ההשתתפות שהונהג באתר.

לדברי עו"ד רן שפירא, כבר לאחר הגשת התובענה שינתה המועצה את הגבייה האסורה, ואולם לא ראתה לנכון לפצות ולהשיב את מלוא הסכומים שגבתה שלא כדין, ומכאן התחייב ניהול הליך עד לפסק הדין.


עו"ד רן שפירא

עילת התביעה שהוכרה הינה עילת עשיית עושר ולא במשפט, אשר על בסיסה קבעה כבוד השופטת שטמר כי על המועצה להשיב 3.2 מיליון לטובת הציבור. כבוד השופטת איפשרה לצדדים להציע לה הצעות בכל הנוגע ליישום ההשבה אל הציבור בהתאם לפסק הדין.

באי כוח המועצה הסכימו בדיון שנערך בשנת 2013 כי המועצה אכן שינתה ב-23.2.2010 את ברירת המחדל במשחק הווינר ל-30 שקלים. כלומר, לא הייתה מחלוקת אודות עצם השינוי אלא על משמעותו המשפטית. המועצה טענה כי הודעה על השינוי פורסמה באתר האינטרנט שלה בחלוף 48 שעות ולמשך שבועיים. לדברי המועצה הסעיף הרלוונטי בתקנות ההימורים היומיים מתייחס למצב בו אף אחת מן האפשרויות להימור אינה מסומנת בטופס, ובמצב כזה יש לחייב בסכום הנמוך ביותר. לעומת זאת, במקום שמסומנת ברירת מחדל מסוימת יש לחייב לפי אותה הברירה. במקרה הנדון, כך טענו במועצה - הטופס סומן מראש בברירת מחדל של 30 שקל - ולכן לא היה מקום לפעול, כטענת מר צשרניה, ולחייב בסכום של 10 שקלים בלבד את המשתתפים - שכן כל המהמרים שהתכוונו ל-30 שקל היו נפגעים מכך.

ביהמ"ש לא קיבל את הסברי המועצה, וקיבל כבר בשנת 2013 את טענות המבקשים, כשאישר את התביעה כתובענה ייצוגית. חרף כך, התיר ביהמ"ש לצדדים פרק זמן של שנתיים להגיע לפשרה על  פיצוי מוסכם. לאחר שהמו"מ בין הצדדים נקלע למבוי סתום, נאלצה כבוד השופטת אסתר שטמר ליתן פסק דין בתובענה עצמה, ובה כאמור לעיל התקבלה התביעה במלואה תוך מתן הוראות על סכומי התשלום והדרך להעבירם.


עו"ד רפאל אלמוג

דוד שמעוני,
0 תגובות