רב סרן במיל', מרגיש שקרן

צילום: דובר צה"ל

13 במרץ 2000.התגייסתי לסיירת גולני. במהלך המסלול נפצעתי בקרסול, אך ניסhתי להתעלם מהפציעה והמשכתי. יצאתי לקורס קצינים, פיקדתי על צוות בסיירת.

ולאחר השחרור המשכתי את שירותי במילואים. 

בשנת 2007, במהלך פעילות מבצעית, נפצעתי ברגלי. עברתי ניתוח,והיום,אני צריך עוד 2 ניתוחים נוספים. את הסבל שאני עובר איש אינו רואה,רק אני מרגיש את הכאב יום יום,שעה שעה. המוגבלות בתנועה ,המחשבה לפני כול התכופפות, ישיבה,קימה,כי לך תדע אם אצליח לחזור למצב הקודם..

אבל, יש עוד סבל שאני עובר. הועדות של משרד הביטחון. 8 שנים ואני עדיין מנהל "רומן" עם אגף שיקום. תמיד בועדה הראשונה-פוסלים אותך אוטומטית.למה??ככה,כי צריך לחסוך,זו שיטת מצליח,ככה הסבירו לי. אז מגישים ערעור.אבל בדרך, מאבדים לך את המסמכים ששלחת.ורק לאחר כמה חודשים של המתנה,הם מודיעים לך שהם איבדו. אז שוב שולחים ושוב ממתינים...חודשים ארוכים. וכשהמכתב עם הזימון מגיע,וכולך שמח,מתברר שיש עוד המתנה של 3-4 חודשים.הבנתם?בין ועדה לועדה למעלה משנה? וכך, מתנהלים איתי,במשך שנים.

אבל, הדבר הקשה לי ביותר זו הועדה עצמה.היחס שאני מקבל מתד היושבים בה. אני, רב סרן במיל', לוחם (לשעבר, כבר לא מסוגל להסתער על הג'בלאות) משרת מילואים פעיל, מרגיש שקרן, גנב????
זה היחס שאני צריך לקבל??
למה, ריבונו של עולם?? מה חטאתי? שסיכנתי את חיי למען המדינה?
שהקרבתי את גופי למען המולדת?
אני לא מבקש יחס מועדף, חלילה, לא מבקש שום דבר שלא מגיע לי, מבקש רק יחס של בן אדם.רק את מה שמגיע לי בכבוד.

אני לא נוהג לבכות,למעט בהלוויות.

אבל בכל פעם שאני יוצא מוועדה,עייני אדומות ומלאות דמעות. כי הושפלתי.רמסו את כבודי. לא נראה לי הגון להתייחס אלי ככה.ולא לשום נכה צה"ל,ומיוחד לוחמים שנפצעו למען אותם אלו שיושבים שם בועדה. אני אמשיך לשרת את המדינה, אתן את כולי למענה. אשלח את ילדיי לצבא ולא אוותר לעולם. אבל כל שאני רוצה שמשרד הבטחון יתייחס אלינו, נכי צה"ל, כאל בני אדם.

אלעד מי-רב,
0 תגובות