בלילה ביליתי עם תייר בריטי

את הלילה ביליתי עם תייר בריטי.
בבר נידח, באמצע קוסמוי, הוא התיישב על ידי.
"מאיפה את?" שאל אותי באנגלית כבדה.
"מישראל" עניתי.
"אה, החבר'ה שהרגו את ישו." חייך אליי.
"תזהר שלא תהיה הבא בתור." עניתי וחייכתי חזרה.
אחרי כמה צ'ייסרים, בירה מקומית ופלירטוטים עם טעויות דקדוק מזוויעות.
הלכנו אל המלון, למרבה הפלא, אותו המלון. 
הוא בקומה הרביעית, אני בשישית. 
ברכתי לשלום, הוא ברך גם ונשק על לחיי. 
יצאתי מהמעלית ונכנסתי אל חדרי, הבטתי בראי, האיפור קצת נמרח
והשיזוף כבר ניבט על פניי.
החלפתי לפיג'מה וכיביתי את האורות.
שלוש דקות אחר כך- דפיקה בדלת.
והנה הוא עומד, עם שתי בירות ביד וחיוך.
"אפשר?" שואל.
"אפשר." עונה.
את הלילה ביליתי עם תייר בריטי, הוא לחש לי מילות אהבה באנגלית של מלוכה, תה וצ'לסי ועניתי לו בצחוק גדול, של אישה גדולה, חצופה ישראלית וחיילת לשעבר.
כשלא הבין מה מצחיק ועשה פרצוף של נפגע - נשקתי לו ואחרי שירדו הבגדים ירדו גם הגבולות ולא הייתה ביננו ארץ, לא תרבות, לא שפה ולא בושה -
רק תאילנד היפה, חיבקה את שנינו עד בא הבוקר.
בבוקר התעוררתי עם תייר בריטי.
לא דיברנו הרבה, התלבשנו.
"ברקפסט?" שאל.
"קדימה." עניתי.
במעלית ליטף את פניי ואמר לי שישמח להמשיך איתי את הטיול.
שתקתי ואחזתי בידו, אולי.
פה זו לא ישראל, פה מותר להגיד כן.
בבוקר הזמין לי ולו ארוחה גדולה,
הכי גדולה שהייתה להם.
בעל המסעדה התלהב והכיר לנו תודה "קאפונקה" קד קידה קלה והלך.
והנה ילד קטן, קירח וצנום -
והוא אוחז בשרשראות פרחים צבעוניות, מבקש שנקנה ממנו.
"לך מפה." אומר לו התייר הבריטי.
הילד מסרב ללכת.
"תיקנו" אומר "לא מאה באט, אפילו חמישים, בבקשה, תקנו."
והתייר הבריטי קם, ומגרש אותו עם הרגל, כאילו והיה הילד איזה חתול רחוב סורר.
והילד מתחבא מאחורי ומחבק אותי, לא עוזב. 
"ילד עני וטיפש." אומר התייר הבריטי.
ואני קמה מהשולחן, כמו לביאה המגנה על ילדיה-
מרימה את הילד בידיי, נותנת מבט אחרון על התייר הבריטי ויוצאת מהמסעדה.
אני והילד צועדים על הרחוב הראשי בקוסמוי הגדולה.
את הלילה ביליתי עם תייר בריטי, הייתי תיירת ישראלית
שבאה לברוח מתחלואי חייה.
ועכשיו אני תיירת ישראלית, עם ילד קטן האוחז בידי
ובידו השניה, גלידה.
(את כל השרשראות קניתי אני ממנו)
והוא המשפחה שלי,
בשישי הזה,
הוא שולחן הקידוש שלי.
ונשבעת,
שאפילו ישו
היה מצטרף אלינו לשולחן
וסולח.

מרסל מוסרי,
0 תגובות