חוויות ירושלמי במתחם שרונה

צילום: לשכת העיתונות הממשלתית

אז סוף סוף, אחרי הרבה עיכובים, הלכנו, בפעם הראשונה, למתחם שרונה הנאה בתל אביב. היה ערב, והכל האיר וזרח והיה מעוצב להפליא ואנחנו מלמלנו מה שירושלמים ממלמלים בדרך כלל במעמדים כאלה: איפה זה איפה מתחם התחנה בירושלים. איפה זה איפה ממילא. אין אין. פה זה חוצלארץ. חוצלארץ. ממש תחושה של חוצלארץ. ושוב הוספנו: אין אין.

כשנכנסנו למרקט (שזה כמו שוק, רק באנגלית. ממש כמו בחוצלארץ) והסתובבנו בין הדוכנים, הבנתי פתאום עד כמה נכונה וכנה אצלי התחושה הזו של להיות בחוץ לארץ. זה קרה כשאחרי סיבוב של שעה, מצאנו סוף סוף את הדוכן הכשר של הנרי'ס, נשמנו לרווחה והסתופפנו בצילו לצד עוד כמה דוסים. היא אכלה קרפ, אני הבאתי זיתים מצדקיהו ממול (דיאטה) ואכלתי אותן מתוך השקית, בהיחבא, שלא יראו. זית זית. קלמטה.

4-5 דוכנים כשרים בכל המתחם הענק. איזה חוצלארץ. מדהים. כמו בוונציה. כמו בלוגאנו. מסתובבים שעה עם מפה עד שבסוף מוצאים את בית חב"ד. יש! במבה!

ונעשה לי רע מאוד על הלב. וגאה בי זעם גדול. נכון שאני עצבני כשאני רעב ונכון שאני כבר שבוע בדיאטה שממרמרת אותי ומעציבה אותי ונכון שאני האחרון שאגיד ליזמים שמקימים שוק מה למכור בו ומה לא למכור בו, אבל להיגעל ולכעוס עדיין מותר לי. והמתחם הזה, שמבחינה עיצובית וקונספטואלית הוא יפהפה ומעורר השראה, ושסובל גם כך מפוטנציאל מגעילות גבוה, בשל היותו חשוד מיידי בוונאביות חריפה – הביא לי פתאום את הבחילה.

כי זה יכול להיות אחרת. כולל הבעיות עם פתיחה בשבת וכו' - עזבו. זה יכול להיות אחרת. כי חזון שעומד מאחורי הקמת מיזם כה מושקע הוא לא רק חזון עסקי. אני מצפה ממנו למשהו רחב יותר. ואם הוא מצהיר בשתיקה רועמת כי הוא מדיר מתוכו מיליון וחצי אוכלי אוכל כשר בישראל – הוא חולה ופסול. מתחם שרונה מצהיר בעצם: אני נגע. משהו בי לא טהור.

איכס. רוצים-להיות, פרובינציאליים. לא אבוא יותר.

קובי אריאלי,
0 תגובות