החופשה היוונית שלי

החופשה היוונית שלי:

אומר זאת כך יונית - אנשים שאוכלים חצי אשכולית וקפה שחור לארוחת הבוקר באמצע שיש בופט מלא ושופע שירד מגן עדן צריכים למות.

עכשיו אפשר להתחיל - הבטתי בחמלה באולם הנוסעים המלא שלבש חג ונופש ושחשב שעוד מעט עולים על המטוס. שהרי לא נולדה הטיסה או הקופה ברמי לוי שמשהו לא השתבש בה כל עוד אני חיכיתי בתור. הם חשבו שהם יגיעו בזמן אבל אני ידעתי שאלוהי המנחוס שלי אורב בפינה ולא לוקח שבויים. אבל העליה למטוס החלה וכשהתבקשנו להדק חגורות אפילו אני התערערתי מעט - יכול להיות שהכול יתנהל כסדרו? האם היקום קרס אל תוך עצמו?

והנה, שנייה לפני ההמראה הקברניט הודיע שיש פנצ'ר בגלגל. בחי אלוהים ובספר התורה - פנצ'ר בגלגל של המטוס. למעלה משעה עיכוב בתוך מטוס נטול מזגן. יחסית יצאתי בזול.

המנחוס המשיך בשלו גם כשחיכינו למזוודות בכרתים. המיזוג באולם הפסיק לפעול או שמעולם לא התקיים והמזוודות אחרו לבוא. את מסוע המזוודות חלקנו עם טיסה שהגיעה מגרמניה.

הישראלים התאשכנזו על התחת של היוונים והתחילו להעביר דאחקות על מוסר העבודה שלהם: הם בטח בהפסקת קפה אלה, אין להם מוסר עבודה לאלה, הם בטח עדיין ישנים ושכחו לבוא לעבודה אלה.

לצידי עמדה ילדה ממוצא גרמני שנראתה כמו האבטיפוס של ילדה ממוצא גרמני.

אני בטוחה שהיא לא אשמה על השישה מליון ושהיא ילדה מתוקה וידה ידה ידה, אלא שכשהיא דיברה גרמנית לא יכולתי להפסיק לדמיין אותה עם הצמה הבלונדינית והעיניים הרושפות כאחת הילדות הקריפיות האלה בסרטים על השואה שמתקרבת בקור רוח אל היהודונית הרזה והקירחת שאחראית על משק הבית ואומרת לה באדישות - יו שטינק!

מעדיפה אלף פעם את העצלות הים תיכונית של היוונים ששכחו לקום בבוקר ולתקתק לנו את המזוודות.

אלוהים ליוון זה כמו פלדרמאוס אל דובה'לה נבון במערכון האלמותי של החמישייה הקאמרית:

כי כשהוא ברא את יוון הוא נתן להם פור ענק על קו הזינוק - יאללה קחו את פלופונז, עלי האיים, קחו את הצפון, קחו הכל ותתחילו לרוץ.

ובכל זאת היוונים הצליחו להגיע אחרונים.

עובדה שגורמת לך לרצות לסטור להם או לחבק אותם.

אני בוחרת לחבק, מדובר בעם ענק שמתעקש על זכותו לנוח בכל מחיר וכנקבה בגיל העמידה אין לי אלא להזדהות אתם במלחמתם הצודקת.

החופשה הייתה נפלאה - בריכת מי ים גדולה ופרטית שממוקמת מטר מהמיטה המלכותית בחדר, רכבל שיורד מהחדר אל חוף הים הפרטי שבו מחכים לך חמישים אנשי שירות עם מגבת לכיסא ומגבת לגוף ומגבת לרגליים ומגבת למגבת.

ים צלול וקר שבו אפשר לצלול ולחשוב על האינסופיות של השמיים, הבריאה, האלוהות והדברים שאפשר לקנות בכסף. באמת גן עדן.

כשגלגלי המטוס נגעו באדמת הקודש (אחרי עיכוב של שלוש שעות אבל מי סופר) הישראלים היפים מחאו כפיים.

אני כלכך שמחה שאנחנו עם שמסרב להתבגר, הייתי מחתנת אותנו עם היוונים מחר בבוקר.

גלית דיסטל אטברין,
0 תגובות