"התנהגות אנטי-חברתית"

אחר הצהריים, בעודי צועד עם כלבי בפארק בתל אביב, חצה אותו בסערה קטנוע. בדיוק באותו רגע הופיע מולו זוג פקחי סל"ע (יחידה עירונית המופקדת על "הגברת הביטחון האישי של תושבי העיר"). הם אותתו לנהג לעצור והבחנתי בדין ודברים קצר ביניהם. כעבור דקה הם סימנו לו להמשיך. לא קנס, לא צילום להמשך טיפול. שום דבר.

ניגשתי אל השניים ושאלתי בכעס: מדוע אינכם עושים את עבודתכם? מדוע שחררתם את העבריין בלא כלום? האם אין זה מתפקידכם להגן עלינו? הם לא טרחו לענות ותלו בי מבט מזלזל. אחד מהם פלט בחיוך זדוני: "מדוע הכלב שלך ללא רסן?" "כי החוק לא מחייב זאת" השבתי מיני וביי (כידוע רק כלבים המוגדרים "מסוכנים" מחויבים על פי חוק במחסום על הפה. הכלב שלי הוא יורקשייר בגודל של חתול). הרמז של הפקח היה ברור: אם תתלונן עלינו, אנחנו "נדפוק" אותך.

הפקחים המשיכו זחוחים בדרכם, ואני נשארתי מתוסכל, מהרהר ביני לבין עצמי האם כדאי להתלונן בעירייה. חבורת הווטרנים מהספסל הקבוע צעקו לי: "כל הכבוד לך, אם יצטרכו עדים נשמח לעזור". אבל בלבי ידעתי ששום קובלנה לא תועיל כאן. לא רק עבריינים אינם נענשים אצלנו אלא גם אנשי חוק שאינם עושים את חובתם נאמנה.

הרי רק בפארק הזה מתבצעות מדי יום ביומו מאות עבירות "קטנות" שמזהמות את חיי האזרחים ההגונים: בעלי כלבים שצועדים עם כלביהם ללא רצועה, ילדים שטסים עם אופניים חשמליים תוך סיכון העוברים והשבים, אשפה המושלכת על הרצפה ועוד.

בזמנו, כאשר פרצה מחאת המילקי, ראיינתי מספר צעירים שהיגרו לברלין. חפצתי לעמוד מקרוב על מניעיהם. אחד המרואיינים אמר לי דברים שהדהדו באוזניי: "עברתי לברלין לא בגלל יוקר המחייה. עברתי כי כאן אנשים מכבדים זה את זה ובעיקר מכבדים את החוק. לכן נעים לי יותר לחיות כאן".

כולם עוסקים בעליית המחירים בחנויות ובנדל"ן ושוכחים שהבעיה העיקרית כאן היא דווקא ירידת המחירים להתנהגות אנטי-חברתית.

פרופ' עוז אלמוג,
0 תגובות