דורון שפר על מייקל ג'ורדן

מייקל ג'ורדן - לצד כמיהתי לרוחניות, חיפשתי מודלים אישיים ומקורות השראה. שחקן הכדורסל הגאוני מייקל ג'ורדן, שאני מכנה לעיתים ברוב חיבה מיכאל ירדן, עורר את הערצתי. כשצפיתי במשחקו ראיתי - מעבר לגופו האתלטי ולכישרונו הווירטואוזי - אישיות רוחנית. 

היכרותי הווירטואלית עם מייקל ג'ורדן התרחשה הרבה לפני פרישתו. עוד ב-1988, כשהשידורים מהאן.בי.איי לא היו זמינים לקהל הישראלי הרחב, צפיתי במשחקים באמצעות לוויין מיוחד שהותקן בשכונה ופעל גם בבית הורי. ביתנו הפך למוקד עלייה לרגל לחובבי כדורסל ולינשופי לילה שהגיעו בשעות בלתי סבירות כדי לצפות במשחקים, ובמיוחד במייקל האגדי. לילות רבים נשארתי ער כדי להתענג על משחקו האלגנטי, העז, השקול, וכפי שאמרתי, "הרוחני".

כי מה יותר רוחני מן האהבה, מן הדבקות, מן המסירות שגילה הכדורסלן החד-פעמי במשחקו? הפן הרוחני שלו התבטא בדרכו המיוחדת להתבונן בחיים. אחרי שאביו נרצח בידי שודדי רכב, מייקל לא הפגין כעס ונקם. "היה לי מזל עצום שזכיתי באב כזה במשך שלושים ושתיים שנותיי," אמר ודמעות נצצו בעיניו, "הפנמתי את העצות והחיזוקים שקיבלתי מאבי. הם עשו אותי למי שאני וילוו אותי כל חיי". 

אחרי שפרש ממשחק הכדורסל עבר מייקל לשדה הבייסבול המקצועי ונחל כישלון. אוהדים ועיתונאים לא חסכו ממנו את שבט לעגם. "איך הרגשת בעקבות הכישלון המהדהד שלך בתחום הבייסבול?" נשאל על ידי מראיין לא עדין במיוחד.

"כישלון?" תמה מייקל, "למה אתה מתכוון? אם לא הייתי מנסה, אז היה זה כישלון."

אחרי שפרש בפעם השנייה, והסופית, כתב מייקל מכתב תודה לאוהדים, למאמנים, לחבריו השחקנים וגם לכתבים, אלה שהעלו אותו לפסגה ואלה שירדו לחייו. "הכדורסל היה בשבילי ויזה ללבבות בני האדם," סיכם את שנותיו כשחקן-על במכתב שהתפרסם בכלי התקשורת. 

המילים "וויזה ללבבות", נחקקו בלבי וגרמו לי לחוש קרבה והזדהות כלפי השחקן האהוב. כן, גם בעיניי אחת המטרות העיקריות של משחק הכדורסל בחיי הייתה להתקרב ולהגיע לליבם של בני אדם, מטרה שאני זוכה לממש תודות למשחק עד היום.

דורון שפר,
0 תגובות