סיינפלד עובד על בדיחה חדשה?

לפני שנה-שנתיים התפרסמה כתבת דיוקן על ג׳רי סיינפלד בניו יורק טיימס.

תארו שם איך סיינפלד, מהעשירים, המצליחים והמוערכים בעולם הבידור האמריקאי, עובד על בדיחה חדשה: 

זה מתחיל ברעיון שנכתב בפנקס שתמיד בהישג יד. ממשיך בניסוחים שונים של הרעיון עד שהבדיחה מקבלת כיוון, ואז שיופים נוספים, למשל להגיד אותה בקול רם לעצמו.

לפעמים מדובר בחזרה ושיוף לאורך תקופה ארוכה.

לבסוף סיינפלד מנסה את הבדיחה בהופעות הרצה ומכוון אותה כיוון עדין אחרון והיא מוכנה להכנס לרוטינה הקומית.

כל בדיחת סיינפלד כזו שנראית אגבית ומשעשעת היא תוצאה של תהליך שלוקח בין שבועות, חודשים ולפעמים שנים.

ג׳רי סיינפלד מתאמן מדי יום בקומדיה שלו, מביא אותה לדיוק מירבי. מצחיק או לא מצחיק - אם הרצינות של הכוונה אי אפשר להתווכח.

ומגיע אולי רגע שבו האימון חשוב מהקומדיה. שבו ההליכה היומיומית למשרד והעיסוק בדיוק ובכוונה הופך המרכז.
כמו אשף קומדיה יהודי אחר, בילי ויילדר, שהלך יום יום לעבודה גם אחרי גיל 90, שנים אחרי שכבר הפסיק לביים, אבל המשיך לכתוב.

מורה הזן דוגן, מהמאה ה-17 אמר:  האימון הוא ההארה. 

ופטנג׳לי אמר:  אימון זה מכה שורש כשהוא מבוצע כראוי בהתמדה ולאורך זמן.

אורי בן דב,
0 תגובות