קלנסווה. 5 דק' מכוכב יאיר

בין הקיבוץ לקלנסווה.

ביקרתי ביחד עם עוד חברים מהסיעה בקלנסווה. 5 דק' מהיישוב בו אני גר, כוכב יאיר, מציאות שונה. בקלנסווה אין בנייה, אין תשתיות ואין הסדרה של הקיים. אין תכנית מתאר מאושרת, רק טיוטות. קווי החשמל מחוברים פירטית ופצצה מתקתקת של אלפי מיואשים שיכולים רק לקנא במה שהם רואים ממש מעבר לחלון. אחר הצהריים, לקחתי חלק בטקס הזיכרון השנתי לחללי התנועה הקיבוצית. 3,062 חללים לאורך השנים, 12 ב"צוק איתן". את רוב המשפחות השכולות מצוק איתן ביקרתי בזמן המלחמה. הכאב של אז נשאר ואותה הרוח הקיבוצניקית המחבקת עוזרת להתגבר ולזכור. 

אבל בשני המקומות, גם אצל המקופחים בקלנסווה, גם אצל הקיבוצניקים, מרגישים את אותו התסכול. הם מדברים על "החיים עצמם". בשני המקומות רוצים לחיות בשקט. בלי רקטות, בלי צווי הריסה, בלי סכנת מוות מחיבור פירטי לחשמל או מחדירת מחבלים ממנהרה. רוצים מציאות טובה יותר. ובעצם מה עוד נוכל לבקש כאן לילדינו? במרחק שעת הנסיעה בין קלנסווה לאנדרטת הקיבוצים במגידו, נמצא הסיפור שלנו כולו, הסיפור שבשבילו נכנסתי לפוליטיקה.

עמר בר לב,
0 תגובות