תאומות בקופסת קרטון

אישה סינית משאירה את התאומות שילדה בתוך קופסת קרטון באמצע הרחוב והולכת.
התינוקות מגיעות לבית יתומים, מופרדות, ושתי משפחות מחליטות לאמץ אותן.
משפחה אחת מנורבגיה, משפחה אחת מארה'ב.
חושבת לה האמא המאמצת האמריקאית שזה יהיה רעיון טוב לקנות לתינוקת שימלה מראש, אז היא נוסעת לקניון הקרוב לביתה ורוכשת אחת.
חושבת לה האמא הנורבגית אותה מחשבה בדיוק ונוסעת לה בכפר שנמצא בטיז אל נאבי בו היא גרה ורוכשת שימלה חדשה לתינוקת אותה היא רוצה לאמץ.
מישהו שם למעלה עשה שהן ירכשו את אותה שמלה בדיוק.
אבל בדיוק.
בתזמון שמיימי הן מגיעות באותו יום לבית היתומים בסין, המקום מפוצץ אנשים ותינוקות לאימוץ, אבל בגלל השימלה הן שמות לב זו לזו דקה לפני שכל אחת חוזרת לארצה.
משהו כמו - היי! קנינו שמלה זהה! וגם, היי, התינוקות נורא דומות, כלומר די זהות, כלומר מה קורה כאן?
הן פנו להנהלה אבל ההנהלה הכחישה כל קשר בין שתי התינוקות.
אז הנורבגית והאמריקאית החליטו להחליף מספרים ולאחר מספר חודשים, כל אחת בארצה עשתה בדיקת די אן איי - וואלה, תאומות זהות. 
הן בקשר טוב עד היום, בנות שתיים עשרה לערך, שפה שונה, תרבות שונה - נשמה אחת.
מדהים לראות אותן יחד - המימיקה, הניואנסים, האופן בו הן הולכות, קופצות, רוקדות הכל זהה לחלוטין אפילו שהן גדלו בשתי סביבות שונות לגמרי.
והכל בזכות שמלה. 
או בזכות יד הגורל, או השגחה פרטית, או בינה עליונה, או המשהו הזה שנמצא מעלינו וסביבנו שאנחנו לא רואים, אבל ברי המזל שבינינו מרגישים היטב.
אני שמרנית ולכן אני קוראת לו אלוהים.
שבת שלום!

ולמי שרוצה - "תאומות", יס דוקו.

גלית דיסטל אטבריין,
0 תגובות