קושי של נפגעים להעיד

"שמעתם על האישה שהעלילה עלילות שווא והתלוננה סתם על אונס? מה אמרתי לכם! יש נשים שמתלוננות סתם ומנצלות את זה".

תסלחו לי, רבותיי, אבל מי שבוחר ללחום את מלחמתו בעבור אחוז או שניים של גברים שהעלילו עליהם, על לא עוול בכפם, עיוור כנראה ל-98 האחוזים הנותרים. הם, אותם נשים וגברים, שנפגעים ונאנסים, לעתים לוקחים את הסודות האלה עד לקבר, חשובים פחות מאחוז פוטנציאלי של גברים ששמם הטוב (במקרה הרע) נפגע. כי חלילה לנו כחברה לגנות תופעות של אונס. אנחנו צריכים, כל אימת שאנחנו חיים ונושמים, למנוע תופעות חמורות יותר מאונס, נניח - נשים שמתלוננות סתם. מתפוצץ לי הלב.

זר לא יבין זאת. הקושי של נפגעים ונפגעות להביא את עצמם למצב של עדות על האונס שעברו. זו תחושה נוראית, שבה אתה נדרש לאורך כל הדרך להוכיח שעברת זוועות. אתה נדרש לאורך כל הדרך לקנות ביושר את התווית הבזויה של הקורבן. אין לכם מושג כמה איום ונורא זה. לעמוד למשפט, לתת עדויות מבוקר עד ערב, להתגלגל בין חקירה לחקירה, בין משפט למשפט, לעמוד על הדוכן ולשמוע את הסנגוריה אומרת "הוא/היא רצה את זה", "הכל נעשה בהסכמה", "הוא/היא משקר/ת". הייתי שם, ואני לא מאחל לשונאיי הגדולים ביותר להיקלע לתחושות האלה. רוב האנשים שמגיעים להתלונן על פגיעות מיניות, רובם המכריע נתקל בחוסר אמון משווע, עומדים מול מערכת אטומה, שמטילה ספק מהצעד הראשון שלך בדרך לתלונה. זה משפיל, זה רע, זה מזעזע באופן שלא ניתן לתאר במילים. 

כמה קל וכמה פשוט להצביע על מקרים בודדים ולהופכם במהרה לרעה החולה בחברה שלנו. כן. בואו ספרו לי עוד על רעות חולות ועל תופעות שראויות לגינוי, כי אני כבר מבולבל לחלוטין. 
ויודעים מה? 
על כל אחד שהרסו את שמו הטוב, יש מאות שמתהלכים חופשי. על כל אותם אומללים שהאשימו אותם סתם, כנקמה או בלי סיבה, יש אינספור נשים וגברים שנאנסו, ששותקים, שהתלונות שלהם נסגרו מ'חוסר ראיות', שנפלו בין הכיסאות, שהפסידו במשפט ונגזר עליהם חיים של סבל. ועליהם, עליהם אני בוחר להגן, כאחד שמבקש לחיות בחברה שפויה.

נתנאל אזולאי,
0 תגובות