הילד הרים את הפרפר המת, ופרץ בבכי

יום אחד שאל הנכד את סבו: "סבא מה יש לך ביד?".

"גולם", ענה הסבא, "ובתוך הגולם יש פרפר. בקרוב הגולם יבקע וייצא ממנו הפרפר".

"אתה יכול לתת לי אותו?" שאל הילד.

"כן". אמר הסבא, "אבל תבטיח לי, שכשיבקע הגולם, והפרפר ינסה לקפוץ ולהכות עם כנפיו על דפנות הגולם, אתה לא תעזור לו לצאת. הוא חייב לצאת בכוחות עצמו".

הילד הבטיח ולקח את הגולם הביתה.

בבית ישב הילד והביט על הגולם.

לפתע ראה הילד, שהגולם מתחיל לזוז ולהתנועע. לאחר מכן הוא נבקע. בתוכו היה פרפר לח ויפה, אשר הכה בכל כוחו על דפנות הגולם בנסותו לצאת ממנו, אך ללא הצלחה.

הילד רצה לעזור לפרפר לצאת, אך זכר את דברי סבו ונמנע מלעזור לו.

לאחר זמן מה, הילד לא יכול היה להתאפק יותר.

הפרפר הכה מעט בכנפיו ועף החוצה. אך מיד נפל ומת. הילד הרים את הפרפר המת, ופרץ בבכי. בעוד הפרפר בידו, הלך הילד אל סבו והראה לו אותו.

הסבא הביט בילד ואמר: "נכון שעזרת לו לצאת?", "נכון", ענה הילד. "אתה לא מבין", אמר הסבא: "המאבק של הפרפר בתוך הגולם מחזקת את כנפיו. ברגע שהוא מכה בדפנות הגולם, שרירי כנפיו מתחזקים. בכך שעזרת לו, אתה מנעת ממנו לפתח את שרירי כנפיו, שאותם הוא צריך על מנת לשרוד".

הרב יצחק פנגר,
0 תגובות