מתנגדת לפונדקאות מסחרית

אני מתנגדת בקולי קולות לפונדקאות מסחרית מאז שהותרה כאן לפני כשני עשורים, ולדעתי לא הצלחתי לשכנע אפילו כינה, לא כל שכן חבר או חברת כנסת. אך כיוון שצריך אדם בוגר לדעת להתמודד עם אכזבה, אני מנערת מעלי את אבק הכישלון ומתייצבת לצד החוק החדש במלוא עוצמתי. משמשות לי דוגמה שלוש חברות הכנסת של מרצ, שהעלו בדיון את כל הנימוקים הנכונים ואחר כך נמנעו בנימוס והניחו לשני גברי הסיעה להצביע בעד סחר נשים וילדים מסודר בישראל. אתעלה עליהן ואציע שתי הרחבות:

גם עם הגבלת שכר הפונדקאית מדובר בעסק יקר, שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו. כיוון שמדינת ישראל ממילא מממנת את הרוב המכריע של כל טיפולי הפוריות - עליה לסבסד גם פונדקאות לאנשים שידם אינה משגת. הרי מדובר בזכות בסיסית, או שמא נאמר ברוח הזמנים הללו "מוצר צריכה בסיסי".

בלשכות התעסוקה יציעו למובטלות בגיל המתאים לעבוד כפונדקאית ואם יסרבו - יישללו מהן קצבאותיהן. אם הפונדקאות היא עבודה וחופש עיסוק, ורוב חברי הכנסת ואף הציבור, מתייחס אליה כעבודה ככל העבודות, יש להכניס אותה לרשימת המקצועות הפתוחים בפני כל אישה המחפשת פרנסה.

ואחר כך נמשיך להשתמש במילים נעימות לאוזן כמו "ליברליות", "שיוויון" ו"גם עוזרת בית מוכרת בעצם את הגוף שלה", כי הליברליות, אפילו ובעיקר כשהיא סוחרת בנשים ובילדים, עדיין מצטלצלת יפה.

עירית לינור,
0 תגובות