מה זה עניינך לאן אני טס?

איש הבטחון בתחנת הרכבת איפשר לי לגלגל מזוודה מעבר לגלאי המתכות וביקש שאציג תעודת זהות. הוצאתי את הדרכון. הוא סקר אותו, השיב לי אותו, ואז שאל: לאן אתה טס?

- לאן אני טס?
- כן.
- מה זה עניינך?
- אתה רוצה לעבור, או לא?
- זה לא המנדט שלך לשאול אותי לאן אני טס. זה אפילו לא המנדט שלך לשאול אותי לאן אני נוסע ברכבת.
- ומה בנתב״ג? לא תענה להם לאן אתה טס? נראה לך שתעלה על מטוס אם לא תענה?...
- מנתב״ג אני טס לחו״ל. זה לגיטימי שישאלו. מכאן אני מוכן לאשר בפניך, מרצוני החופשי, שאני נוסע לנתב״ג.
- (מבט נרגן)
- (מבט עוד יותר נרגן) שמע, אני מבין שאתה הולך לפי התקנות אבל אני מופתע מהן ודי מבואס. לא יאומן כמה בארץ הזאת הרשויות מרגישות שהן יכולות להכנס לך מתחת לעור. יאללה, אני לנתב״ג. תודה ולהתראות.

הוא נתן לי לעבור, אבל לא מאוד התרחקתי, כי המכונות למכירת כרטיסים היו בסמוך. הוא לא הבחין שאני עדיין בסביבה והסביר לחבריו שאלה לא תקנות, אלא שהוא שואל אנשים את השאלה על דעת עצמו כדי ״לבחון את התגובה שלהם״. ככה זה. אם אתה תקוע בתחנת רכבת בלילה, לפחות תדמיין שאתה חוקר שב״כ. זה מרכך את השביזות.

יובל בן-עמי,
0 תגובות