על מורות ועננים ומחשבים

לפני שנים השיק גדעון סער, אז שר החינוך, תוכנית גרנדיוזית להכנת התלמידים למאה העשרים ואחת. במשרד החינוך דיברו אז על מורים שיגיעו לבית הספר עם לפטופ ועל סביבה טכנולוגית. ההבטחה היתה שיוזרם לשם כסף, הרבה כסף. מחשוב וידע והבנה של העולם המודרני, זה מה שסיפרו לנו הכותרות.

שר החינוך הקודם השיק, גם הוא, תוכנית חדשה. שוב דובר על המאה העשרים ואחת. ועל למידה משמעותית ואינטרנט והשתלבות במרחב הטכנולוגי העולמי. מאה עשרים ואחת כבר אמרנו?

ומכל התוכניות הללו מסתבר שמורה בישראל לא מבינה מה זה ענן. היא מוחקת תמונות מהסלולרי ואין לה מושג שזה שמור במקום אחר. לא מדובר כאן באלגוריטים מורכב, גם לא בעומק רוחני. הבנה בסיסית של אכסון, משהו לגמרי מינורי.

ואז התלמידים שלה מוצאים תמונות של בטאבלט ומעלים אותן לרשת. והיא מושעית וכולם מתעסקים באם היא אשמה או התלמידים. ואף אחד לא חושב שאותה מורה אמורה היתה, מכל התוכניות האלה, כבר לדעת, לפחות, מה זה ענן. שבין היתר היא הבן אדם שצריך לדבר עם בני נוער למשל על סכנות ברשת.

אז כן, התלמידים לא היו בסדר. ומותר למורה שיהיו לה חיים פרטיים ומותר לה, אפילו להצטלם בעירום. אבל אחרי כל כך הרבה תוכניות היא כבר היתה אמורה להבין משהו. ולכן לא את המורה צריך להשעות אלא את מי שיזם ויוזם תוכניות מעפנות שאין להן דבר וחצי דבר עם המורים שאמורים ללמד אותן.

מיכל אהרוני,
0 תגובות