קחו את פורטוגל, למשל

קחו את פורטוגל, למשל - למה תמיד להשוות את ישראל לשבדיה ונורבגיה? למה ללכת לאריות ולא לשועלים?

קחו את פורטוגל, למשל. אולי המדינה הכי ענייה במערב אירופה. 560 קילומטר מצפון עד דרום, שזה פונקט כמו מדן ועד אילת. נכון, הרוחב אחר משלנו – 220 קילומטר ממזרח למערב ולא רצועה צרה מוקפת אויבים, אבל האוכלוסייה לא גדולה כלל – קצת יותר מעשרה מיליון נפש. לא הרבה יותר מאיתנו.

והכלכלה ממש לא משהו. איפה אנחנו ואיפה הם? התוצר שלנו גבוה מזה של פורטוגל ב-15%. התוצר לנפש שם, בקצה המערבי של אירופה, הוא בקושי 22 אלף דולר. שלנו גבוה מזה בשישים אחוז. יותר מעשרה אחוזים מהפורטוגלים עוסקים בחקלאות. מגדלים פירות ומוציאים מהמים בקלה וסרדינים. ת'כלס, בעיניים תל אביביות, פורטוגל היא כמעט מדינה מדינת עולם שלישי, למרות הפריים לוקיישן שלה במערב אירופה.

ובכלל, הכלכלה בפורטוגל על הפנים. עם שיעור אבטלה של 17% ו-18% מהאוכלוסיה מתחת לקו העוני, הם לא חולמים אפילו על צמיחה. בסך הכל מקווים שהכלכלה תפסיק כבר להתכווץ בקצב של אחוז או שניים בשנה. הגירעון בתקציב גדול שם מחמישה אחוזים, החוב ביחס לתוצר גבוה כפליים משלנו, ועומד על קרוב ל-130%.

בקיצור, תנו לכלכלן דרג גימל הצצה על הנתונים הסטטיסטיים של פורטוגל, והוא יפטיר "חרא של מקום. אין תקוה." ובאמת, לכו תאשימו אותם: שוק קטן, שפה מוגבלת שאף אחד לא מדבר (לפחות באירופה). איזה סיכוי יש למדינה כזאת בעולם גלובלי כמו שלנו? איפה הם ואיפה ההיי-טק והדיגיטל? ת'כלס, למצוא דובר אנגלית בפורטוגל זה כמו למצוא מכולת זולה בכפר שמריהו. איזה תקוה יש להם ככה?

ובכל זאת, נסו לקנות בית בפורטוגל. קחו מיליון שקל לצורך העניין, ותגלו שאתם יכולים לגור בליסבון הבירה בקלי קלות. בערי השדה כבר תוכלו לקנות נכס מפואר עם בריכה וכמה דונמים טובים. 50 אלף יורו, שזה פחות מרבע מיליון שקל, יקנו לכם דירה באחת מהערים הגדולות. 100 מ"ר. פרויקט חדש. המע"מ בפורטוגל, אגב, הוא לא אפס. האמת היא שהוא מגיע במוצרים מסוימים ל-23%. ואני שם אתכם כסף שלשר האוצר שלהם אין תוכנית ארבע נקודות.

או שסתם תיכנסו לסופר. דגני הבוקר יעלו לכם חצי ממחירם בישראל, הבשר יעלה שליש, הדגים ופירות הים? 4 יורו לקילו שרימפס. אני חושב שבתל אביב זה עולה פי שמונה, אבל לא בטוח. לא קניתי. למי יש כסף לקילו שרימפס בתל אביב?

אז נכון, יותר קל כשההוצאות שלך על צבא מסתכמות בשני אחוזים מהתקציב, אבל מתי בפעם האחרונה ניסינו להסתמך פחות על הצבא שלנו? הרי החונטה לא יכולה להפסיק להילחם רק למען יוקר המחיה שלנו. שקט הוא הרי רפש, ו"בקש שלום ורדפהו" זה לא משהו שצפויים ללמד במסגרת התקציב לקירוב הציבור לתנ"ך.

אין מלחמות בפורטוגל, אבל יותר מזה, יש כאן תחושה שהמערכת לא בנויה כדי להוציא ממשפחה את כל כספה רק כדי לשרוד. אין לוביסט שגובה מס על שילוח הירקות או האחסון שלהם, אין טייקון שמגייס את הצבא המקומי להגן על אסדות הגז (אולי כי אין גז), אין אוליגופולים ומונופולים בכל מקום שבו אתה מניח את הרגל. למרות שהשוק קטן ומבודד. למרות שהכלכלה מתחת לכל ביקורת.

ואין אף אחד בוועדת הכספים שנושך איזה נשך מכל חוק ומכל תקציב, כדי להעביר לכביש עוקף שכם או לפסיכולוגים לתושבי יו"ש או לגמלה לפעילי תג מחיר שסובלים מפריצת דיסק אחרי שניסו לעקור זית. אולי בגלל זה קצת יותר קל בפורטוגל, על 17% המובטלים שלה.

 

צפריר בשן,
0 תגובות