אקדמיה של מדעי הלדעתי

אקדמיה של מדעי הלדעתי היא מקום מעולה להיות בו - אבל שלוש שנים גג. זאת אני אומרת כבוגרת בינונית של החוג לפסיכולוגיה, פילוסופיה והחשוב מכל: החוג לשיואו איזה חתיך ראיתי בקפיטריה של גילמן בואו ננסה לברר בעדינות איך קוראים לו ואם יש לו חברה. כעבור שלוש שנים מצווים כולם לפרוש אל המציאות ולחיות חיי בני אדם בעולם בני האדם, כשהם שבעי מסיבות והלומי שיכר.

אך שהייה ממושכת עד כדי תזות ודוקטורטים בעולם הזה, שלא לדבר על הוראה, מביאה את האדם לפתח פרדיגמות (אמרתי פרדיגמות! לימודי לא היו לשווא!) שאחיזתן במציאות עומדת ביחס הפוך לנוי ולצדק שהן מייצרות כשהן על הנייר.

כך צומחות פטרוזיליות מעניינות הרוטנות אל העולם בשפת חייתו יער (אבל עם פרופסורה), וצומחים מומחים שלא התיידדו עם נפש חיה לבד מפטרוזיליות כמותם.
הדוקטורית שקבעה שדאעש מייצרים שיח חינני ובכל מקרה הם פחות גרועים מהאמריקאים, היא תוצר של מחשבה אקדמית שגילתה - בהיעדר כל קשר למדע אמיתי, אך עם רצון עז לחסות בצל הסמכות התורנית שמספקת האקדמיה - שהכול אותו דבר.

פילוסופיית "הכול אותו דבר" גולשת אל השיח (עוד מילה בשפת האקדמיה, שהאוזן האנושית מאיימת לנשור בכל פעם שהיא נשמעת) החברתי, וכך אנו מגלים שחמאס זה אותו דבר כמו ההגנה, צה"ל הוא כמו דאעש, ישראל היא כמו גרמניה של שנת 1938, לאכול סטייק זה אותו דבר כמו לרצוח ילד, זונה היא אותו דבר כמו פקידת קבלה, פורנוגרפיה היא כמו ספרות, פונדקאית היא אותו דבר כמו ספרית - ולא משנה מה יותר טוב או פחות טוב, כי הכול אותו דבר. לפחות על הנייר.

וכך עומד לו האדם הנורמלי, שאחרי שלוש שנים במדעי הרוח, או בלעדיהן, מגרד בראשו, ולא יודע מאיפה להתחיל להתווכח בכלל שכן הוא יודע היטב שלא הכול אותו דבר! ולמה? כי באמת לא הכול אותו דבר! ועכשיו לך תוכיח.

מה יעשה האדם שיודע שלא הכול אותו דבר? יפנה לאלתרמן, וליתר דיוק ל"שלמה המלך ושלמי הסנדלר", שם אני מוצאת תשובה לכל תהיה קיומית ופילוסופית הנקרית בדרכי:
"כי בין דברי חכם ובין דברי טיפש", קבע הטוב במשוררינו, "כאילו אין הבדל - הבדל בכל זאת יש".

עירית לינור,
0 תגובות