וידויו של סטרייט תל אביבי

וידויו המזעזע של סטרייט תל אביבי. 

מראיין: מתי גילית שאתה שונה?
א: זה היה בכיתה ז'. הרגשתי שאני שונה משאר הכיתה. כול הבנים התאהבו אחד בשני ורק אני נמשכתי לבנות...

מראיין: מה עשית?
א: כשחזרתי הביתה פחדתי לספר על כך לשני האבות שלי יוסי ותמיר. לכן המשכתי לצאת עם גברים כמו כולם כשאני מסתיר את המשיכה שלי לבנות. ככה חייתי בארון המון שנים כשכל הבנות סביבי חיות יחד באושר וגם כל הבנים ורק אני סובל מחוסר באהבה

מראיין: ולמה לא סיפרת לשני האבות שלך?
א: לא רציתי לשבור להם את הלב. זה מאד לא אופנתי אצלנו בעיר להיות נורמלי. פחדתי שהם יישברו אם הם יגלו שאני סתם סטרייט ואין לי שום תכונה מיוחדת. תראה כאן כולם שונים, או שהם אוהבים את בני מינם או שהם טרנסג'נדרים. תאר לך מה זה להיות רגיל, אתה ממש מנודה

מראיין: ומה השתנה? איך יצאת מהארון?
א: האמת שעברתי המון טיפולי המרה. הלכתי לפסיכולוג מיוחד שייעץ לי לחיות בכל זאת עם גבר. פסיכולוג אחר אמר לי להתלבש כמו אישה והשלישי נתן לי מכות חשמל. ככה אחרי כמה שנים של טיפולים חשבתי שאני כבר נורמאלי התחתני עם אורי אלא שהכל נשבר כשהוא דיבר איתי על ילדים מתרומת ביצית.

מראיין: מה קרה?
א: הבנתי שאני אוהב נשים ושאם אוליד עם אורי ילדים ואחיה בשקר הם יגלו את זה ויהיו אומללים. גם פחדתי ממה שיקרה להם בבית הספר, איך שכל הילדים יהיו חלק ממשפחות חדשות ורק הילדים שלי יסבלו כי אבא שלהם נורמאלי וחי עם אישה

מראיין: אז מה עשית?
א: קודם כל עברתי ללוד כאן יכולתי הרחק מחיי הזוהר של תל אביב לצאת בשקט מהארון בסביבה מכילה ותומכת. כאן סתם יכולתי ללכת ברחוב יד ביד עם חברה שלי בלי שאנשים יעצרו להסתכל או יצביעו עלי וירכלו בחנות. האמת חברה שלי עוד קצת מתביישת בזה שהיא אוהבת גברים, לכן אנחנו שומרים על פרופיל נמוך ומספרים להורים שלה שאנחנו סתם גרים יחד כדי לשלם יותר בקלות את שכר הדירה.

מראיין: ואיך ההורים שלך הגיבו?
א: יוסי יחסית לכך את זה בקלות. תמיר עד עכשיו בוכה בלילה ומתפלל כל פעם בהדלקת נרות עלי ומקווה שאני אשתנה. לכן גם אני לא מגיע עם החברה שלי אליהם הביתה. בכל זאת למה סתם להכאיב. אבל אני לא מוותר כי ככה אני מרגיש שלם.

מראיין: ומה הלאה?
א: אני חושב להקים קבוצת תמיכה לבנים סטרייטים מתל אביב יחד עם ההורים שלהם. תחשוב על זה, הורה קם בבוקר ומגלה שהילד שלו סתם אוהב נשים! זה כמו שהוא יתגלה כתומך של מפלגת העבודה ולא מגניב כזה שמצביע לרשימה הערבית המשותפת. זו ממש מכה להורה, אני לא מדבר כבר על הסבל של הילד שבאמצע החיים מבין שהוא שייך לדורות הקודמים ולא מתאים לעולם של המשפחה החדשה. זה הרי נורא! אבל תאמין לי מתרגלים לזה. ובכל זאת אפשר לאהוב גם אישה ולהיות מאושר

מראיין: באמת זה ממש אושר?
א: את רואה! גם לך קשה להאמין אבל שתדע לך שזה כמו לחיות עם גבר. ובכלל גם לאנשים כמוני יש זכויות.

מראיין (פונה לצופים): אכן סיפור קשה יש לא' אבל המסר ברור, גם אם אתה שונה זה לא אומר שלא תוכל למצוא מקום לחיות בו בישראל של 2015. טוב אולי תצטרך להתפשר ולחיות מחוץ לתל אביב אבל גם ככה אפשר להסתדר.

אסף גולן,
0 תגובות