אין בישראל countryside

כשעירית לינור צודקת היא צודקת בנחמד, אבל כשהיא טועה - היא שוגה בענק. היא כותבת בשבח המגורים בדירת חנוקה בעיר על פני הכפר, רק שהכפר בעיני רוחה זה ישוב קהילתי בגליל או פרבר כמו שוהם או אולי מושבה קוואזי-הסטורית כמו מזכרת בתיה בשירת הסירנה.

אבל שוהם, מזכרת בתיה וגוש משגב הם countryside כמו שישראל זה אירופה. אין בישראל countryside אמיתי, כי צפוף פה יותר מדי. חוץ מהחווה של אריק שרון, אני לא מכיר בית שבו גם עם משקפת לא רואים שכנים. כל זה קורה כי אפילו אנשים שנונים ומקוריים כמו עירית לינור נכנעים לטעם הקהל ומשריצים ילד או שניים או שלושה.

כששואלים אותי איפה אני ממליץ לגור, אני עונה שאין לי המלצה קונקרטית על ישראל. מפרשים את זה כהתחכמות פוסט-ציונית, אבל האמת פשוטה בהרבה. כמו שלא הייתי ממליץ על הונג-קונג או סינגפור מטעמי מחנק, ככה קשה לי למצוא המלצות על ישראל שחזותית דומה יותר לבנגלדש. כמו זכריה ההאסקי, גם אני זקוק למרחבים.

פרופ' אמיר חצרוני,
0 תגובות