דמי מזונות - טובת הילד או שיקולי מאבק מגדרי?

מאבק האבות הגרושים תופס תאוצה. החלטה תקדימית של בית המשפט העליון קבעה לראשונה כי הורים לילדים בני 6 עד 15 יהיו חייבים במזונות משותפים בהתאם ליכולות הכלכליות שלהם.

ההחלטה ניתנה פה אחד על ידי שבעה שופטים.

עד כה היה נהוג שהגבר משלם מזונות לאישה, גם אם מדובר במשמורת משותפת וגם אם ההכנסה של האישה גבוהה יותר מזו של הגבר.

השופטים קבעו: "הדין הקיים ­- המחייב את האב בנשיאה בלעדית במזונות ההכרחיים - עלול להותיר את האב בלא המשאבים הדרושים לו כדי להבטיח את רווחת הילד ואת טובתו עת הוא שוהה עמו, כמו גם ליצור קושי כלכלי ממשי עבור האב עצמו".

הפסיקה העקרונית ניתנה בהרכב מורחב שדן בשתי עתירות של אבות, שאוחדו לערעור אחד, שטענו שהגרושות שלהם מרוויחות יותר מהם או כמוהם בדיוק, ולמרות זאת הם נדרשים לשלם את מלוא המזונות.

השופט עוזי פוגלמן כתב בפסק הדין כי החליטו ששני ההורים יישאו "באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה".

השופט נעם סולברג כתב בפסק הדין: "ניתנה אמת להאמר: הגרעין הקשה של דיני המשפחה בישראל – דיני נישואין וגירושין – מאופיין בחוסר שוויוניות בין גברים לנשים. על-פי ההלכה היהודית נתון הגט בידיו של האיש – ברצותו יתן, ברצותו יסרב. אף על-פי כן, אין בכך כדי להצדיק חלוקה בלתי-שוויונית של חובת תשלום מזונות הילדים. זאת, לא רק בשל העיקרון שלפיו 'אין מתקנים עוול (סרבנות גט) בעוול', אלא מחמת העובדה שהלכה למעשה איננו מבקשים 'לנתק' את שאלת מזונות הילדים מהליך הגירושין בכללותו. הללו ישארו כרוכים זו בזה, לטב ולמוטב".

השופטת דפנה ברק ארז קבעה איך פסק הדין אמור להתקיים: 

1. בכל מה שנוגע להוצאות 'בעין', הוצאות קיום שוטפות, אלו יתקזזו בלי צורך להעביר תשלומים בין ההורים לפי אחוז מסוים משיעור המזונות שעליו יורה בית המשפט בהתאם לגיל הילדים ולהערכת העלויות.

2. ייקבע מנגנון לריכוז הוצאות טיפול שאינן הוצאות שוטפות כמו ביגוד, ספרים, טיפולים רפואיים וכן הלאה.

3. הוצאות חריגות יחולקו בהתאם לכושר ההשתכרות של ההורים.

4. כל הורה יישא במה שמכונה 'הוצאות מדור' של הקטינים בצורה שווה.

עוד נשוא במחלוקת מעלה ח"כ לשעבר משה פייגלין , ששואל: האם הטיפול של משרד המשפטים בנושא גביית דמי מזונות בישראל – מונע משיקולי טובת הילד או משיקולים זרים של מאבק מגדרי:

פייגלין: "על פי דו"ח רשות האכיפה והגביה במשרדך, בשנת 2013 היוו תיקי המזונות רק 3% מכלל התיקים המטופלים על ידו. יחד עם זאת, תופסים תיקים אלו, נפח מוזר של 100% מתוך כלל בקשות צווי המאסר והמאסרים בפועל. הסיבה לתופעה קיצונית זו היא שבשנת 2011 תוקן החוק והוקפאה האפשרות להוצאת צווי מאסר - למעט בתיקי מזונות. תיקון החוק נומק - ובצדק - בכך ש: "מאסר אזרחי – בדגש על אזרחים בשל אי תשלום חוב מהווה פגיעה קשה בזכויות אדם. הליכי מאסר מהווים אמצעי גבייה לא לגיטימי, תוך הפעלת לחץ לא ראוי, במערכת משפט מתוקנת. כך, פעמים רבות האיום במאסר יוצר לחץ איום על החייב ומשפחתו, ועלול לגרור את החייב ללוות הלוואות נוספות (גם בשוק האפור), על מנת להיחלץ מאיום המאסר". חשוב לציין כי מתברר שהקפאת צווי המאסר לא רק שלא פגעה ביכולת הגבייה של הרשות, אלא להיפך – "בשנת 2013 עלה שיעור הגביה ב-379,000 מיליון ש"ח לעומת שנת 2012 , גידול של -29%." 

מתחת לנתון הקשה של 100% מאסרים רק ל-3% מהחייבים , מסתתרים סיפורים מצמררים על גברים שבמקרים רבים חרב עליהם עולמם והם נדרשים לשלם סכומים גבוהים שאין להם שום אפשרות מעשית לשלם אותם. בחלק ניכר מהמקרים מדובר בגברים נורמטיביים שהחליטו או נאלצו להיפרד מבת זוגם, ואינם מסוגלים לעמוד בנטל הכלכלי של הליך ההיפרדות. 

גברים אלו, שנמצאים בתקופת משבר קשה, משבר שהוא עצמו פוגע ביכולת ההשתכרות, מוצאים עצמם לעיתים קרובות בלי בית ובניתוק מילדיהם. בתי המשפט לענייני משפחה פוסקים דמי מזונות גבוהים ואינם מתחשבים במצבו הכלכלי הממשי של האב. כך, מי שפוטר מעבודתו, חייב להמשיך ולשלם כאילו הוא ממשיך להשתכר, ומי שבית המשפט מעריך את כושר השתכרותו כגבוה יחויב בהתאם גם אם בפועל הוא מקבל שכר נמוך בהרבה. 

במקרים רבים מדובר באבות שחייבים כספים גם לגורמים נוספים. בדרך כלל, במקרה כזה, מבצעת ההוצאה לפועל בחינה של יכולת ההחזר ואיחוד כל תיקי החוב, על מנת שניתן יהיה לגבות מן החייב את המקסימום שביכולתו, ולחלק את החוב באופן פרופורציונאלי בין הנושים. לא כן המצב בתשלומי מזונות. במזונות, אין איחוד תיקים. במזונות זה - "או הכול או לא כלום". ראיית תשלומי המזונות כחוב שקודם לחובות אחרים, נכונה ומבורכת. אילו מתוך כלל יכולת התשלום של האב, היה החוב ל 'מזונות' מקבל עדיפות על פני חובות אחרים – הייתה זו מדיניות נכונה ומועילה, אולם המדיניות הנוכחית מביאה בדיוק לתוצאה הפוכה. היא דוחקת אבות גרושים לכלא או למנוסה, מצב בו אינם מסוגלים להשתכר כלל, והילדים אינם רואים לא את אביהם ולא את כספו. מי שמודע למציאות המעוותת הזו אינו מתפלא כלל בשומעו על עוד אב גרוש שהתאבד ועל אלימות נוראה הפורצת חדשות לבקרים. בשנת 2013 הוצאו 6016 צווי מאסר רק (!) לחייבים במזונות, ומהם נאסרו בפועל 500 חייבים. 

מובן שהאפליה המתוארת לעיל אינה מטיבה את יכולת הגביה בתיקי מזונות אלא בדיוק להיפך. מתוך 6016 צווי מאסר שאושרו, 500 החייבים שנאסרו בוודאי לא הצליחו ממקום מאסרם להשתכר ולשלם. 5,500 החייבים הנוספים נמצאים במצב של הימלטות וירידה למחתרת באופן שלא מאפשר לגבות גם מהם אפילו שקל אחד. כך, במקום למצות את כושר הגבייה לטובת הילדים בסכום אותו האב יכול לשלם, נדרשים פעמים רבות האבות לשלם סכומים בלתי סבירים, שאין שום סיכוי לקבל אותם, והאב החייב, מוצא עצמו נרדף וממוטט באופן שלא מאפשר לו לשלם כלום. 

מאליו מובן כי דווקא ביטול צווי המאסר, והליך מסודר של בדיקת יכולת החזר היא שתביא למיצוי של גביית המזונות לטובת הילדים. 

למותר לציין שלתהליך הוצאת צווי מאסר וכליאה של אבות במקרים בהם כל חטאם הוא שהם לא עומדים בעומס הכלכלי הנגזר מהליך הגירושין, יש השלכות חברתיות ונפשיות קשות על הילדים. זה לא מועיל לנפשו הרכה של הילד, לדעת שאביו הוא "עבריין נמלט".

לאור כל האמור לעיל, מתעורר הרושם כי לא טובת הילדים ומיצוי זכותם למזונות עומדת נגד פניהם של מקבלי ההחלטות במשרדך, אלא רדיפת הגברים שנמצאים בהליכי גירושין, גם על חשבון טובת הילדים.

שאלתי:

1. לאור נתוני הגבייה, שבכל שאר המקרים עלו עם ביטול השימוש במאסר – האם שקלתם, מתוך טובת הילד, את ביטול האמצעי הזה גם כלפי חייבי מזונות על ידי:

א. צירוף חייבי המזונות לכלל החייבים בתיקי הוצל"פ על פי התיקון בחוק של הקפאת הוצאת צווי מאסר.
ב. מתן אפשרות חוקית לאיחוד תיקים ובדיקת יכולת החזר גם בתיקי מזונות.

2. האם לדעתך ראוי שבמערכת משפט מתוקנת יופעל לחץ של מאסר על החייב במזונות כאשר "פעמים רבות האיום במאסר יוצר לחץ איום על החייב ומשפחתו " - והוא - "אמצעי גבייה לא לגיטימי" - גם במקרים בהם יתכן שאין לחייב יכולת החזר – וכל זאת רק משום היותו גבר? האם לא מדובר באפליה בוטה על רקע מגדרי?

3. האם השרות המוצע על ידי משרדך לגביית חובות במסלול מקוצר ומוצג בקמפיין שמיועד רק לנשים, תוך הסתה חמורה נגד גברים עומד בתנאי החוק לאיסור אפליה?


בכבוד רב

משה פייגלין

אוריין שמעוני,
0 תגובות