27 שנה: רצח הרב מאיר כהנא

צילום: לשכת העיתונות הממשלתית

לפני 27 שנים, 5 בנובמבר 1990, נרצח הרב מאיר דוד (מרטין דייוויד) כהנא בתום נאום שנשא במנהטן ניו-יורק, בידי מתנקש מוסלמי, פעיל אל-קאעידה, שהתחזה ליהודי.

קווים לדמותו השנויה במחלוקת:

את נעוריו ותחילת דרכו בארצות הברית, בילה כהנא כסוכן סמוי של ארגון ה-FBI, מספר שנים באמצע שנות ה-60, עת ניתן לו השם הבדוי "מייקל קינג". על פי סיפור הכיסוי שלו, היה הרב כהנא עיתונאי נוצרי פרסביטריאני, שליח שירות הידיעות הדרום-אפריקאי. גויס במסגרת מאמצי ה-FBI לקבל מידע על פעולות התנועות קיצוניות, מימין ושמאל. כהנא חדר לתנועת הימין הקיצוני האנטישמית, אגודת ג'ון בירץ', פעל בה במשך כשלוש שנים ואף פיענח את מקורות המימון שלה.

ביולי 1971 הורשע בקשר לייצור חומרי נפץ ונידון ל-5 שנות מאסר על תנאי ולקנס בסך 5,000 דולר.

בשנת 1968 ייסד את הליגה להגנה יהודית (JDL), תנועה יהודית מיליטנטית, על-מנת להגן על יהודים קשישים ועניים שהתגוררו בארצות הברית וסבלו שם מאנטישמיות. הוא ארגן צעירים יהודים, שככלל היו מנותקים מהיהדות, החדיר בהם גאווה יהודית ואימן אותם להתגונן ולהגן על יהודים מפני התקפות אנטישמיות. כהנא היה בקשר עם משפחת המאפיה קולומבו, ואף עמד ליד ראש המשפחה, ג'ו קולומבו, כאשר זה נרצח על ידי אנשי משפחת גאלו. כהנא אישר הפרטים במסגרת ראיון שהעניק למגזין "פלייבוי" בשנת 1972.

כהנא פעל בראשית שנות ה-70 למען פתיחת שערי ברית המועצות ליהודים המעוניינים להגר ממנה. פעילי הליגה להגנה יהודית בהנהגתו פעלו נגד הנציגויות והשליחים הסובייטים בארצות הברית. פעילות זו כללה הטמנת מטענים, הכשלת מופעים של אמנים שהגיעו מברית המועצות להופעות באמריקה; איומים ברצח דיפלומטים סובייטים בתגובה להוצאה להורג של יהודים; והפגנות סוערות שליוו דיפלומטים רוסים. פעילותו הייתה בניגוד לקו הרשמי של יהדות ארצות הברית, אך תומכיו של הרב כהנא סבורים כי פעילותו העלתה לסדר היום נושא שלממשל האמריקני לא היה עניין בו ושהיהודים וישראל היססו לעסוק בו.

ב-14 בספטמבר 1971 עלה לישראל, בה ייסד את התנועה הפוליטית כ"ך. בספטמבר 1972 קשר קשר עם אברהם הרשקוביץ ויוסי שניידר, אנשי הליגה להגנה יהודית, ועם עמיחי פאגלין, להבריח נשק לאירופה לפעולות נקם על טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן. התוכנית נחשפה בעת משלוח אמצעי הלחימה מישראל לרומא, והמעורבים הועמדו לדין בישראל ונדונו לעונשי מאסר על תנאי.

לקראת הבחירות לכנסת ה-11 ב-1984, ניהל מסע בחירות אגרסיבי בו חזר על הסיסמה "תנו לי את הכח - אני אטפל בהם". תנועת כ"ך חרתה על דגלה את רעיון הגירוש בכוח של ערביי ישראל ודגלה במדינת הלכה - ניהול המדינה על פי חוקי הלכה ומשפט עברי. רשימתה נפסלה בהמשך על-ידי ועדת הבחירות המרכזית. על-אל-פי-כן, משהובאה החלטת הוועדה לבית המשפט העליון, בו נכרכו יחדיו ערעורה של תנועת כהנא יחד עם ערעור "הרשימה המתקדמת לשלום" שכללה גופי שמאל קיצוניים יהודים וערבים, קבעה ועדת הבחירות שעל סמך ההלכה המשפטית המחייבת בבית המשפט העליון, אין מקום לפסילת הרשימה, שכן זו אינה כופרת בעצם קיומה של המדינה, אלא שואפת לשנות בה את סדרי המשטר בלבד. החלטה זו הביאה לכניסת מועמדים מטעם שתי הרשימות לכנסת. בבחירות שנערכו, עברה רשימת כ"ך את אחוז החסימה, וכהנא נכנס לכנסת כחבר יחיד מטעם סיעתו.

ב-29 באוגוסט 1984 ביקר באום אל-פחם "על מנת לעודד את תושביו להגר למדינות ערב". כמחאה על ניסיון זה נערכה הפגנה בת 30,000 איש, יהודים וערבים, אשר הידרדרה למהומות אלימות בהן נפצעו אזרחים ושוטרים.

עם כניסתו לכנסת, ולאחר החשיפה למסריו ולפעולותיו (כגון הביקור באום אל-פחם), התגייסו רבים מן החברה הישראלית, בהם גופים ממשלתיים ומוסדיים כיועץ המשפטי לממשלה, צה"ל, רשות השידור, משטרת ישראל וחברי כנסת, לבלימת התופעה שהוצגה על ידם כסכנה לדמוקרטיה ולאיזון הקיים במדינת ישראל ביחסי היהודים והערבים.

חברי הכנסת יוסי שריד ועדנה סולודר יזמו דיון בעניין זה בדצמבר 1984. ברוב של 12 כנגד 8 קיבלה ועדת הכנסת החלטה להגביל את חסינותו הפרלמנטרית של כהנא, ולא לאפשר לו גישה חופשית לכל מקום בו יחפוץ.

אמצעי התקשורת הממלכתיים החרימו אף הם את כהנא. בתחילת אוגוסט 1984 החליט הוועד המנהל של רשות השידור, שהייתה אז בעלת מונופול שידורי הרדיו והטלוויזיה בישראל, כי יותרו לשידור רק ידיעות בעלות ערך חדשותי מובהק ואשר אינן פוגעות בעקרונות אלה ובחוק רשות השידור ורוחו. כהנא עתר לבג"ץ כנגד ההחלטה ועתירתו התקבלה. השופט אהרון ברק קבע כי חופש הביטוי כולל גם את החופש לבטא דעות מסוכנות, מרגיזות וסוטות, ובכלל אלו דעות גזעניות.

צה"ל החליט אף הוא להלחם בתופעה. בחודש אוקטובר 1985 הקדישה תחנת גלי צה"ל יום שידורים "למאבק בגזענות ובכהניזם". לאחר יום השידורים, שלח כהנא לתחנה מכתב שבו הודה על הפרסום שניתן לו חינם. כמו כן, פורסם למפקדים תדריך מיוחד המתייחס בשלילה לכהנא ולתנועתו, וזאת בשל "הסכמה עם מוסדות המדינה ועם הרוב המכריע בחברה כי המסרים של כהנא הם גזעניים..."

הכנסת, כמוסד, הצרה את צעדיו של כהנא ונערכו מספר צעדים שנועדו להגביל את יכולתו להציע הצעות חוק גזעניות.

התיקון המשמעותי ביותר מבין אלו שנעשו במהלך כהונתו של כהנא כחבר כנסת, ואשר נגע בחקיקה החוקתית הבסיסית במדינת ישראל, היה חקיקת סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, שקבע כי רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, לפי העניין, במפורש או במשתמע, אחד מאלה: שלילת קיומה של המדינה כמדינת העם היהודי, שלילת האופי הדמוקרטי של המדינה והסתה לגזענות. חוק הבחירות לכנסת תוקן על מנת להתאים לחקיקה החדשה, ונקבע שאישור השתתפות רשימה בבחירות על ידי ועדת הבחירות המרכזית מותנה בכך "שאינה מנועה מלהשתתף בבחירות לכנסת לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת". לאור התיקון לחוק יסוד: הכנסת נמנעה מכהנא ומרשימתו ההשתתפות בבחירות לכנסת השתים עשרה בשנת 1988. הרשימה נפסלה על ידי ועדת הבחירות, ב-5 באוקטובר 1988, ובית המשפט העליון אישר את ההחלטה.

בערב 5 בנובמבר 1990, נאם כהנא בפני עולים יהודים מאמריקה, במלון מריוט בניו יורק, ובסיום נאומו נרצח. אל סייד נוסייר, מוסלמי יליד מצרים הואשם ברצח, אולם חבר מושבעים פסק כי לא הוא שירה בכהנא. לאחר מספר שנים התברר כי נוסייר השתייך לתא טרור שהיה למעשה שלוחה ראשונה של ארגון אל קאעידה בארצות הברית. תא טרור זה ניסה בשנת 1993 לפוצץ את מגדלי התאומים באמצעות מכונית תופת שהוטמנה בחניון המגדלים. מספר שנים לאחר הפיגוע במגדלי התאומים, במהלך תכתובת עם אנשי הפקה של סרט דוקומנטרי אודות כהנא, שלח נוסייר מכתב מפתיע, בו הודה למעשה ברצח.

תומכיו של הרב כהנא נוהגים להשתמש בסיסמה "כהנא צדק", המופיעה כגרפיטי במקומות ואיזורים רבים בישראל. סיסמה זו מתייחסת למעשה לבסיס היתכנות השלום עם העם הערבי.

גיל שפר,
0 תגובות